פנאי - פורטל התיירות של הגליל עליון

כניסה ללקוחות
צימרים ובתי מלון מסעדות ואירוח אטרקציות ואתרים טיפולים וספא טיולים ומדריכים תרבות ואומנות שופינג ומתנות לקבוצות וארגונים

כדאי לכם



החתיארים מסתערים

מערת נטיפים, כרסים, בריכות, קרחות, יין, סלטים, נוף וגאוות יחידה. חבורת קשישים בני ארבעים פלוס סיימה בהצלחה את מסלול ההליכה של נחל בצת / יפה רזיאל

שמונים מעלות בצל, החום חונק את תאי המוח, אבל אנחנו, חבורת חאתיירים בני ארבעים פלוס מהשרון, מחליטים שאותנו מזג האוויר לא יכניע, ויהי מה. אבל לאן, לכל הרוחות, אפשר להימלט לכמה שעות באמצע יולי-אוגוסט, ובדרך גם לחמם שניים וחצי שרירים, מחוץ למכון הכושר המיוזע? הפכנו מפות, נברנו בספרי הטיולים, והפור נפל: נחל שרך על השפיץ של נחל בצת. ציפור קטנה לחשה לנו שיש שם המון ירוק בצל וגם מים, אז הלכנו על זה.  
 

בעקבות הג'ינג'י 

 
צביקה הג'ינגי', הפעלתן שבחבורה, הורה לנו להצטייד בפנסים. למה? ככה. הפתעה. לא שואלים שאלות קידבג. תשע בבקר, שבת, המדינה עדיין מתהפכת מצד לצד, בדיוק מופתי, עשרה כלי רכב מתייצבים בחניון נחל שרך (המכונה גם שמורת נחל אוכם), הנמצא על גבול הגליל העליון והמערבי, על כביש 899, מול גרנות הגליל. איך מגיעים אליו, כולנו קיבלנו הוראות, ונא לא לפספס: אחרי 100 מטרים פונים בשביל עפר על פי השילוט. בתכנון מדויק, שלושה מהרכבים נוסעים לכיוון קיבוץ אילון, הנושק לשמורת בצת וממתינים שם ליד מפעל "שף הים". רק אחרי ארבע שעות הליכה, הבנו עד כמה באמת נזקקנו להן, ובמיוחד למזגן המושיע... 
 
מתחילים ללכת. 300 מטרים, ואנחנו בנחל שרך שאורכו המלא 11 קילומטרים וראשיתו בתחומי לבנון, וליד תל שער הוא נכנס לתחום ישראל, למרבה מזלנו. אורך שמורת שרך 1.2 ק"מ, ומקור שמה ושם הנחל בשרכים (אגב, שרך בש' ימנית, לא שורקת ולא בטיח) הרבים הממלאים את השטח לשמחת העין. כובע, מים ומצב רוח של ארץ ישראל הלוהטת והיפה, אנו הולכים ברגל הופה הי... האמת, מהצד זה נראה סוריאליסטי – עשרים איש בשורה מסודרת, הכרס בולטת, הקרחת נוצצת, המשקל מתנודד מעץ לאבן, אבל לא אלמן ישראל – בין עצי השרך והקטלב המדהימים בירוק עז, אנו מדביקים מהירות של צופיפניקים עליזים בתנועת נוער. אין מה לומר, הילדים בטח היו גאים בנו (או שמתפדחים). 
במהלך הטיול אנו מבחינים כי הנחל מתרחב לעמק של ממש (עמק עקרב) שקרקעיתו מכוסה מטעים, והופ, העין לא הספיקה להתרגל, והנה הנחל שוב נעשה צר ועמוק ובשלושת הקילומטרים הבאים הוא עובר בין קירות לחים שגדלים עליהם מיני שרכים וטחבים כמו בציורים. בדרך מחייך אלינו פרפר צהוב, וגזע קטלב אדום מזדקר אליו בגאווה, מזכיר לנו את סיפורו החקוק בדם. 
 

היופי מתפרץ 

אחרי קילומטר ורבע של הליכה נינוחה, משהו כמו 50 קלוריות לגולגולת מקסימום, עוצרים לסנדוויץ', משווים של מי עבה יותר, איך לא. בגדה הצפונית של הנחל נפערת לעינינו מערה מסתורית שמבהירה לשם מה סחבנו את הפנסים. נכנסים. בהתחלה חושך מפחיד, ואז, לאורם הקלוש של הפנסים שמצאנו בבוידעם, מתפרץ היופי של הנטיפים, טיפין טיפין וכמעט באין רואה. 180 מטרים של עליות ומורדות, סלעים לחים, ברזלים לטיפוס, ואנחנו בלית ברירה מפעילים את השרירים העייפים, תומכים זה בזו (הזדמנות להתחכך, מי אנחנו שנסרב) מזדחלים על הרצפה, נלחמים בפחד הגבהים, משתטחים על הרטיבות, והלאה הפינוק הצפונבוני. 
מנוקדים בבוץ וחדורי סיפוק על ביצוע המשימה הנועזת, שאף גדולי המידות שבנו צלחו למרות הפתחים הצרים, אנחנו בצדה השני של המערה הקסומה הזו, מרגישים כמו בני 16וקצת. 
400 מטרים של הליכה נעימה בין העצים, משכיחה טוטאלית את העובדה הרטובה שחם שם בחוץ. אנחנו מגיעים, מזיעים, לביצה המובטחת – בריכת מים קרירה ונקייה, ששטים בה דגיגונים. במשנה מרץ, הנעליים נשלפות וכפות הרגלים נשטפות בקרירות, נהנות מצלו של החורש הים תיכוני הסבוך שמסוכך עלינו מפני קרני השמש, פרי בפה ושיר בלב. 
 

קינוח בקשת 

שעת צהרים. איך שהזמן עובר (ככה זה כשמתבגרים). השמש מדברת אלינו ללא רחם בקרניה העזות. המים בבקבוקים אוזלים ומרמזים שהגיע העת להתנחל ולאכול. קילומטר של עלייה לכיוון קיבוץ אילון, ואנחנו כבר מזילים ריר על השולחן שתכף נפתח עם המטעמים שממתינים בחום בצידניות במכוניות. נכון שבקיבוץ אילון, כמטחווי לסת, שוכנת מסעדה מצוינת – "הבקתה בין הנחלים", אבל הפעם החלטנו להוכיח ועולם ולעצמנו שאנחנו לא רק צועדים על קיבתנו, אלא גם דואגים למלא אותה כראוי.  
אחרי טיול כה מהנה ומשכנע כי יש חיים רטובים בטבע גם בימות הקיץ, נותרנו עם לחלוחית של עוד. לא נוותר על הנוף, החלטנו פה אחד. חזרנו לכביש 899 לכיוון שלומי ובעלייה של כביש 8993 המוביל לאדמית עצרנו בכביש בפארק אדמית, בואכה מערת קשת. ושם, חברים, החלה החאפלה האמיתית. עזבו אתכם מסנדוויצ'ים מעוכים. אנחנו בעד גורמה גם בשטח. השתלטנו על שלושה שולחנות מלאים כל טוב – יין, סלטים, פשטידות ועוגות, הכל מאפה ידינו, ובלי להניד יד ורגל, נוספו כל הקלוריות ששרפנו בקושי בהליכה הנינוחה, פלוס פלוס. האמת, בסיכומו של יום, למי אכפת, כשמלמטה נשקף המראה עוצר הנשימה של מערת קשת הנושקת?
* הכותבת משמשת ככתבת תיירות במוסף "מסלול" ידיעות אחרונות ובמדור תיירות באתר YNET.

תגובות לכתבה



  • הכניסה למערה בנחל שרך. בתמונה הראשית: בתוך המערה
    הכניסה למערה בנחל שרך. בתמונה הראשית: בתוך המערה
  • מערת הנטיפים בנחל שרך - מבט מבפנים
    מערת הנטיפים בנחל שרך - מבט מבפנים
  • מסלול ההליכה בנחל שרך. צל שמשכיח את החום
    מסלול ההליכה בנחל שרך. צל שמשכיח את החום
  • נוף אופייני בנחל שרך
    נוף אופייני בנחל שרך
  • מערת קשת. קינוח הולם
    מערת קשת. קינוח הולם