א-לה כפר גיליון 200 נובמבר 2011 | ורדה

ורדה

אז כן, ורדה חוגגת 200, ותודו שהיא הכי מתמידה בעיתון. היא והעורך האחראי, ניר שילה, הם היחידים ששרדו ברציפות מהגיליון הראשון ועד הגיליון הנוכחי. ככה זה, הכי בכיר והכי זוטרה הם היחידים שתקועים בג'וב שלהם. כל דרגי הביניים שעברו פה לאורך העשור שחלף מצאו להם חיים.

באופן טבעי, המדור ה-200 הוא יופי של הזדמנות ללקט. אבל לעבור עכשיו על 200 גיליונות זה קריעה שורדה ממש לא בנויה בשבילה, ובגלל שממילא היא התייאשה מאפשרויות של קידום היא מסתפקת במדור רגיל. לדרך.

במעבדות ד"ר דבור בבית ג'אן זכו לביקור מכובד של שגריר האיחוד האירופי, אנדרו סטנדלי, שהגיע עם אשתו ג'ודית ובני משפחתם וגם  עם פרופ' זאב הירש לשעבר דיקן הפקולטה למינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, וגם עם השופט סאיב דבור, אחיו של ד"ר זיאד דבור מנהל המעבדות. כשורדה חושבת על זה, גם לנהל מעבדה, גם להיות שופט, אפילו דיקאן לשעבר ובמיוחד שגריר האיחוד האירופי זה ג'ובים יותר טובים מלהיות ורדה בעיתון. אז איך, איך, דווקא עליה נפלה העבודה הזאת?

באולמות האבירים בעכו עשו פתיחה חגיגית לפסטיבל הזית. ובגלל שבאו כל מיני מיניסטרים כמו סילבן שלום, אורית נוקד (מי זוכר שהיא שרת החקלאות?) איוב קרא וכאלה, הזמינו גם את מיטב השפים של הגליל שיעשו להם דברים טעימים. וזה כלל את ארז קומורובסקי, אורי ארנון מארנולד'ס, ופאדי דוחול ממסעדת דיאנה. גם שרת החקלאות ג'וב עדיף, שלא לדבר על להיות שף.

ורק שתדעו שבמסגרת הפסטיבל נבחרו "יקירי ענף הזית", והראשונים שזכו בכבוד הם השיח' נור אלדין חלבי בן ה-92 מדלית אל כרמל, ואליעזר טויסטר בן ה-68 מגבעת יואב.

ובהיכל התרבות נהריה ציינו את פתיחת עונת המנויים של סדרת התיאטרון בקוקטייל עשיר שכלל שוקולדים וכיבודים ממסעדת פינגווין, התגאו במספר שיא של 3,000 מנויים והביאו לאירוע גם נגן בוזוקי שיכניס לאווירה של ההצגה הראשונה, סיגל של תיאטרון הבימה.

ונכון שהמופע של גידי גוב נדד מהדשא של הקאנטרי להיכל התרבות במעלות? נכון. ונכון שורדה הבטיחה לחקור למה? גם כן נכון. ונכון שורדה אף פעם לא מקיימת את ההבטחות שלה? בטח נכון, אבל תמיד יש יוצא מן הכלל. אז הקטע הוא שבקאנטרי ביקשו מחיר גבוה עבור השימוש בשירותים והמעבר בלובי, ראש המועצה נזכר שבהיכל יש לו מחיר מיוחד, וככה יצא שהמועצה שילמה פחות, המופע התקיים בהיכל המקורה ורק 500 איש הצליחו להשיג כרטיסים לאירוע המרכזי של חג היישוב. ורדה ביקשה תגובה, ונמסר לה שהביקוש הגבוה לכרטיסים התחיל רק אחרי שיצאה ההודעה על העברת המופע להיכל.

ומכיוון שבכל זאת זה היה חג היישוב של כפר ורדים, לפני ההופעה היה נאום של סיון. הוא אמר כל מיני דברים רציניים, אבל ורדה תצטט רק את הסיומת: מכיוון שזה לא "סתם יום של חול" ולפני שאתחיל "לשיר לעצמי איזה אחלה עולם", אני מציע שגידי גוב "יעלה ויבוא".

ולמה לחג של ידידינו המוסלמים קוראים "חג הקורבן"? נכון, גם בגלל הכבשים, אבל גם בגלל שכל הגליל סגור וכל מי שלא חוגג יוצא קורבן.

בישיבת המועצה, בין הרבה דברים אחרים, דיברו גם על כלבים שנובחים בלילה ומטרידים את מנוחת השכנים ואפילו הייתה הצעה לסדר בעניין. באתר "כפרניק" פורסמה ידיעה מקדימה על העניין, ובין הטוקבקים צדה עינה של ורדה בדיחה, שהיא מספיק שווה בשביל לסגור איתה את המדור ה-200.

ליהודי ערירי אחד היה כלב אהוב שנפטר בשיבה טובה. לאחר שקבר אותו פנה אל בית הכנסת הסמוך לביתו ושאל את הרב, האם יוכל לסדר לו מנין לומר קדיש על הכלב? גיחך הרב ואמר כי יהודים לא אומרים קדיש על חיות, אתה רוצה לך ונסה בבית הכנסת הרפורמי, אולי הם יהיו מספיק משוגעים לומר "קדיש" על הכלב שלך. "האם אתה סבור שהם יהיו מוכנים לקבל תרומה של 10,000 דולר לזכרו של אלפי שלי?", שאל הערירי. "רגע, רגע", הרצינו פניו של הרב, "למה לא אמרת שהכלב שלך יהודי?".

שבת שלום.