א-לה כפר גיליון יוני 181 | הפנים של קובה

הפנים של קובה


עתליה ובן עמי מוסק חזרו מטיול בקובה עם רשמים וצילומים. קצת משניהם

כתב וצילם: בן עמי מוסק

אחרי טיול בן חודש, אני מגדיר את קובה כ"שתי מדינות לעם אחד". במהלך הטיול חרשנו את המדינה. התחלנו בטיסה לדרום מזרח לעיירה ברקואה ואחר כך עברנו מעיר לעיר באוטובוסים לתיירים, נוח זמין וזול בהרבה מהשכרת רכב. באזור הצפון-מערבי, המתויר יותר, שכרנו רכב לשבוע ובסיום קינחנו בהוואנה בעוד חמישה ימים.
ההגדרה שבחרתי, שתי מדינות לעם אחד, אומרת לטעמי הכל. פשוטי העם משתמשים במטבע פזו, ששער החליפין שלו הוא 24 פזות לדולר. המטבע השני גם הוא "פזו" אך הוא מכונה גם cuc. שערו כדולר אמריקאי והוא מיועד לתיירים ובעלי ממון מקומיים. עמך משתכרים בין 10 ל-25 דולר לחודש, וזו אינה טעות. ואגב, גם אצלם בחודש יש 30 יום. רופא בבית חולים משתכר כ-25 דולר.
אז איך חיים? שאלה טובה. בקובה הכל בחינם: חינוך, בריאות, רווחה וכדומה. לעמך יש חנויות מכולת שהקנייה בהן מתבצעת בתלושים, כמו בישראל בתקופת הצנע של שנות החמישים. משפחה של חמש נפשות תשלם עבור 5 לחמניות פזו אחד. החלב הוא בתלושים והוא ניתן רק למשפחות עם ילדים או צימרים או מלונות. אלו מביאים למכולת בקבוק פלסטיק ריק, את התלוש המתאים, ובעל המכולת ממלא את הבקבוק.
החנויות לצרכים ביתיים כמו נורות חשמל וכלי עבודה אינן מוכרות לתיירים. ישנן מסעדות בהן משלמים רק ב-cuc. לדוגמה, במסעדת תיירים תשלם עבור פיצה כ-150 פזו (ב-cuc, כמובן). ברחוב תשלם 5 פזות "עממיות".
מספר הרופאים לנפש גבוה בהרבה מאצלנו, אבל תרופות אין. ה"טקסי" הרווח הוא תלת אופן עליהן מדווש מקומי. עלות נסיעה לקובני היא 40 סנט של פזו, לתיירים אסור לנסוע, אבל הם עושים את זה בכל זאת ומשלמים 1 cuc. במילים אחרות, ב-15 נסיעות עם תייר קיבל האיש משכורת חודשית. טיפ של 1 cuc למלצרית, בהשוואה למשכורת ממוצעת בארץ, מקביל לטיפ של 600 שקלים.
יש אוטובוסים המיועדים למקומיים, והם כוללים, משל, משאית פורד בת 60 שנה, כשהנוסעים עומדים בה כבהמות. במקרה הטוב יהיה האוטובוס משאית כמו הטיוליות של פעם. יש קצת ספסלים אבל נדחסים בה כ-100 איש. מוניות סטיישן אמריקאיות ישנות מיועדות אף הן למקומיים בלבד, הנסיעה בהן עולה פרוטות, ולפחות 15 איש נדחסים בתוך הרכב.
חדשות מהעולם החיצון אין. האסון בהאיטי, המרוחקת 70 ק"מ מהוואנה, לא היה ידוע.
מאידך יש בקובה מוזיאונים למכביר וגלריות מיוחדות לרוב. לרוב הכניסה היא בחינם, וכאשר נגבים דמי כניסה הפער בין התייר למקומי אדיר. כולם "עובדים בממשלה", נהגי מוניות נהגי אוטובוס, עובדי בנק, מסעדות, בתי מלון וכדומה. מקצועות שראינו בילדותינו והיום שזורים רק בסיפורי ילדים נוסטלגיים "צצים" בכל מקום: סנדלרים, מצחצחי נעלים, עגלונים שגם הם "נהגי טקסי", שולחן וגז למילוי מציתים ועוד.
וכמובן, האנשים. בשלל צבעים, תערובות של גזעים שנעלמו עם השנים, צאצאי ספרדים, צרפתים, אינדיאנים ומה לא. צבעוניות משגעת. המוזיקה, הרום, הריקודים ועליזות לא מהעולם הזה. אתה צועד ברחוב, ומהבתים נשמעת מוזיקה. האנשים והילדים הולכים בקצב המושמע. "בקאסה דה לה מוסיקה" צבעוניות מטרפת ומוסיקה שמשלבת מוטיבים אפריקאיים, ספרדיים ודרום אמריקאיים. שילוב הרקדנים המקומיים והתיירים מטרף. כךך למשל, מרוויח המקומי שנכנס על חשבון הבית ללא תשלום, בקבוק בירה, כוס רום או פחית שתייה על חשבונם של התיירים, בעלות של שניים או שלושה ימי עבודה.

 

 

 
 שבתרבות על קובה

בשבת הקרובה יתקיים במועדון הזהב שבתרבות בנושא קובה. הערב יתחיל בשעה 20:00 ויתקיים סביב שולחנות ערוכים.
בחלק הראשון יוקרן הסרט "כוחה של קהילה", העוסק בשינוי אקולוגי שהתחולל בקהילה בקובה בעקבות מצוקה סביבתית (40 דק').
בחלק השני יביאו עתליה ובן עמי מוסק את רשמי המסע שלהם. מחיר: 10 שקלים. האירוע מיועד לכל תושבי הכפר והסביבה.

 
   

חזרה לכתבות