א-לה כפר גיליון 179 | דירה להזכיר

דירה להזכיר

שמואל כץ (1927 – 2010)

האמן והקריקטוריסט האהוב הלך לעולמו. עדי גרינפלד נזכרת ומספרת על הקשר האישי ביניהם ועל עולם נוסף השונה מ"חסמבה" ו"דירה להשכיר"

עדי גרינפלד

ימים ספורים לפני ערב פסח הלך לעולמו האמן שמואל כץ, צייר קריקטוריסט, מאייר ספרים, אמן רב תחומי שיצר כמעט כשנות המדינה מהסטודיו הצנוע בקיבוץ געתון. עד יומו האחרון המשיך ביצירתו, עבודותיו הוצגו לאחרונה במוזיאון ישראל (שמוליק כץ: 60 שנות איור של ספרי ילדים) והוא התכונן לקראת התערוכה שתוצג בחודש מאי במוזיאון הקריקטורה בחולון. בימיו האחרונים הוא עבד על איורים לספר "צילה וגילה" של נירה הראל והכין קריקטורה למוסף ה"קיבוץ".
באביב 2007 הוצגה תערוכה "בין מצרים" בגלריה טל כפר ורדים. התערוכה הציגה את סיפורו האישי, סיפור יליד וינה, שעבר עם משפחתו להונגריה לאחר כיבוש אוסטריה, ניצל בזכות מחסה שמצא בבית הזכוכית, אחד מהמקומות שהיו בחסות השגרירות השוויצרית ביוזמת הדיפלומט קארל לוז, שפעל להצלת יהודי הונגריה.
לאחר המלחמה הצטרף לשומר הצעיר ועלה לארץ באניית מעפילים "כנסת ישראל", שנעצרה על ידי הבריטים ומעפיליה הועברו למחנה מעצר בקפריסין.
שמואל כץ, אז אמן צעיר, תיעד אירועים דרמטיים אלו בציורים ורישומים. התערוכה בגלריה טל הציגה את הציורים והרישומים שתעדו את האירועים הדרמטיים מתקופת בית הזכוכית, דרך מחנה העולים בקפריסין ובעתלית ועד לעלייתו לקיבוץ געתון. האיורים חלקם מקוריים, עם סימני הזמן שהוטבעו על הנייר המצהיב, חלקם משוחזרים על ידי האמן מתוך הזיכרון במועד מאוחר יותר. זה לצד זה הוצגו ציוריו מימי צעירותו וציורים שנעשו בידו המאומנת של אמן רב שנים ורב פעלים. ניתן היה להבחין באותה שפה, אותו קו מהיר, בוטח, המנציח תנועה, הבעה או רגש, נטיית ראש או אפיון מדויק של תחושה. קו ועוד קו וכל הסיפור נפרש לעינינו.
בתחילת 2006 הגעתי אל שמואל כץ מתוך כוונה לעשות תערוכת ציורים מספרי הילדים שאייר. בפגישתנו הראשונה, הוא הגיע רכוב על אופניו וקיבל את פני בשער הקיבוץ. קיבוץ געתון, ביתו מאז הקמתו בשנת 47, משקיף אל נוף גלילי פסטורלי, מערבה אל שפלה וחוף ים, מזרחה הרי הגליל ומקרוב מתוך צמחייה צפופה, נישא מבצר יחיעם, כעדות דוממת לימים עברו.
הוא אירח אותי בסטודיו רחב ידיים, הרחבה לדירת קיבוץ צנועה, המעיד בענווה על עושר היצירה. על הקירות תלויים בצפיפות ציוריו ותמונות בנותיו ונכדיו לצד אנשים חשובים שפגש בחייו. שולחן עבודה רחב ידיים, מלא כלי ציור, וגם פסנתר ישן ולצידו האקורדיון, שזכו לימי נגינה טובים יותר. בפינת ישיבה קטנה באותו חלל שתינו קפה שהכין. הוא הראה לי איורים, ציורי אקווארל וציורים מקוריים מ"דירה להשכיר". דפדפנו באלבומי משפחה, לשאלותיי הוא ענה באריכות ובסבלנות. כשהגענו לילדותו בווינה ולציורים שהוא הכין לפני זמן מה עבור אתר הנצחה בבודפסט לזכר יהדות הונגריה ובית הזכוכית, משהו נפתח והוא החל לספר סיפורים שהיו חבויים שנים רבות. על הבריחה מוינה להונגריה, על מחנה עבודה, על הלילה הדרמטי שבו הגיע לבית הזכוכית, על הימים הקשים ההם, על השחרור בידי הצבא האדום ועוד. מפגש מרגש שחשף בפני עבר שלם שלא הכרתי, עולם שונה מ"חסמבה" ו"דירה להשכיר".
חזרתי הביתה נסערת, צלצלתי אליו והצעתי תערוכה בנושא. הוא סירב בנחרצות, "כי הרי אני מאייר ספרי ילדים וקריקטוריסט ולא אמן שואה". עברו ימים רבים ואז חזרתי אליו כשעבד על הספר "מול שער נעול, האודיסאה של מעפילי כנסת ישראל" יחד עם תהילה עופר, שראה אור ב-2006 בסיוע יוסף הראל, מפקד אוניית המעפילים כנסת ישראל. פניתי אליו שוב בנושא התערוכה על בית הזכוכית, הצעתי לקשור את הנושא לסיפור ההעפלה. הרי בסופו של דבר הסיפור הסתיים בעלייה לארץ, אחרי תלאות רבות והתיישבות בגעתון ערב הקמת המדינה. "זה לא שואה זו תקומה" כך טענתי והפעם שכנעתי.
לרגל התערוכה הכנו סרט קצר שהוצג בתערוכה. לצורך הסרט צילמנו שעות רבות, מהן ערכנו 14 דקות. היום, אני צופה בסרט ומתקשה להאמין שאדם זה המלא חיים, המלא יצירה ובעל אופטימיות מדבקת, איננו. ינוח בשלום באדמת געתון הטובה ("בין מצרים", הפקה גלריה טל, בימוי וצילום גלעד רשף, עריכה שרון ברוק, תחקיר וכתיבה עדי גרינפלד. בקטע מהסרט ניתן לצפות באתר גלריה טל, www.talgallery.co.il).

ב-11 במאי 2010 תיפתח תערוכה מעבודותיו במוזיאון הקריקטורה בחולון, במסגרת התערוכה יתקיים טקס לזכרו.

 
 

שמואל כץ ♦ ציונים ביוגרפיים
שמואל כץ נולד בוינה בשנת 1926. בשנת 1938 אחרי הכיבוש הנאצי עבר עם משפחתו להונגריה. לאחר כניסת הגרמנים להונגריה נשלח למחנה עבודת כפיה מטעם הצבא ההונגרי, הצליח לברוח לבודפסט שם ניצל בזכות שהותו בבית הזכוכית, אחד מהמתקנים שהסתירו יהודים תחת החסות הדיפלומטית השוויצרית. השתחרר לאחר כניסת כוחות הצבא האדום לבודפסט. לאחר המלחמה נרשם ללימודי ארכיטקטורה בבודפסט אולם לאחר זמן קצר הצטרף לשומר הצעיר, עבר הכשרה והחליט לעלות לארץ בעליה בלתי לגלית. ב-1946 עלה לאניית המעפילים "כנסת ישראל", אוניה שנתפסה ע"י הבריטים ומעפיליה הועברו לקפריסין. ב-1947 עלה לארץ וב-1948 עלה לקרקע והקים יחד עם חברי הגרעין את קיבוץ געתון בגליל המערבי. כבר בהונגריה ובמחנה בקפריסין צייר ורשם את קורותיו כתיעוד היסטורי. הוא גויס ע"י השומר הצעיר לביצוע כרזות ועבודות גרפיקה שונות. בתחילת דרכו בארץ צייר עבור "משמר לילדים". בשנים 1953-54 השתלם באקדמיה לאמנות בפריז בליטוגרפיה, תחריט, פרסקו ופסיפס. בשנת 1955 הצטרף למערכת "על המשמר" כצייר ועורך גרפי. בשנת 1962 חזר לפריז להשתלמות ממשלת צרפת. בשנת 1972 הצטרף לצוות שבועון ההומור השוויצרי "Nebelspalter", ב-1974 ייצג את ישראל בתערוכת ההומור לזכר נאסר א-דין חודז'ה באיסטנבול. הוא זכה לסייר באתיופיה, באיראן וב-1979 ביקר פעמיים במצריים והתקבל לרעיון אצל הנשיא סאדאת. ב-1980 חזר עם מלגה לפריז, לקריית האמנים הבינלאומית. שמואל כץ אייר ספרי ילדים, המפורסמים ביניהם "חסמבה" מאת יגאל מוסינזון ואיורים לספר סיפורים של לאה גולדברג "דירה להשכיר" שזכה להצלחה רבה ואף להוצאת בול. שמואל כץ זכה לפרסים רבים בארץ ובעולם. ב-2006 זכה בפרס לקריקטורה ע"ש דו"ש, בית סוקולוב, תל-אביב.

 

בתמונות:
התכונן לקראת תערוכה שתוצג בחודש מאי. שמואל כץ יוצר בסטודיו
תעד אירועים דרמטיים אלו בציורים ורישומים
אדם בעל אופטימיות מדבקת
קו ועוד קו וכל הסיפור נפרש לעינינו
מאייר ספרי ילדים וקריקטוריסט ולא אמן שואה. עטיפה של הספר חסמבה

 

חזרה לכתבות