א-לה כפר גיליון 179 | אייל כץ

נשלח להסתכלות / אייל כץ

ומה עם חוויית המיקוח?

קופסת קסמים, קפה אקולוגי, כוסות עטופות בגובלן וליפסטיק במצב כמעט חדש. חוויות משוק ההחלפות בקיבוץ כברי

כבר הרבה זמן שאנחנו מתכננים ללכת לשוק ההחלפות. נהלל, שם פועל שוק כזה כבר כמה שנים טובות, רחוקה לנו. בחודשים האחרונים מתפתח שוק החלפות בקיבוץ כברי, ובשבת אביבית של פסח החלטנו שזה זמן טוב לשופינג. לך תדע, אולי בדיוק מישהו מאס באייפון שלו ונוכל לקבל כזה תמורת... ובכן, מה באמת נביא לשוק?
הדעה הרווחת היא שהבית מלא בדברים שאנחנו לגמרי לא צריכים. בגדים שלא לובשים, ספרים שאיש אינו קורא, מכשירי חשמל שמעלים אבק כבר שנים, משחקי קופסה שפינו את הבמה למחשב, כלי מטבח ועוד. אלא שהמשימה לא פשוטה, בוודאי לא בפעם הראשונה. אתה לא רוצה לפדח, ומצד שני גם לא לצאת פראייר. ומצד שלישי, חלק מהמיותרים האלה קבורים כל כך עמוק במחסן, שעד שנגיע אליהם מישהו כבר ייקח את האייפון.
הצטיידנו בכמה ספרים שהקשר הרגשי אליהם מאפשר פרידה קלה יחסית. ביוגרפיות צבאיות, מסות פוליטיות, ספרי ניהול מתוחכמים, מתכונים להתעשרות, כאלה. מי שמחפש מציאות בשוק חינמי, לגמרי לא יזיק לו אמנות המשא ומתן בשוק מתפתח. לקחנו איתנו גם חברה, אבל בדרך התברר לי שהיא לא להחלפה.
בתוך הקיבוץ יש שילוט נאה מהשער עד אמצע הדרך. את סיומה יש לנחש, לגלות באקראי או להשתמש בקשריך הטובים כדי להגיע. ובינינו, כל אחד הרי מכיר מישהו מכברי, לא? שלט נאה מקדם את פנינו, מסביר את הפרינציפ ומבקש לתרום כנדבת ליבנו ל"קופסת הקסמים" לכיסוי הוצאות התפעול. שלשלתי לקופסה את נדבת ליבי עבור שלושתנו, ומקורות בגזברות המשפחה סיננו לעברי בחמלה: כולם שמים מטבעות, רק אתה מתעקש על שטר.
השוק ממוקם ברחבה מאובקת ליד חדר האוכל ההיסטורי של הקיבוץ, ומתנהל בשלווה סטואית. מוסיקת רקע סבירה, משפחות צעירות מסבות בפינת הזולה, הרבה שרוואלים ואפילו פינת קפה ששישה אנשים גם זכו ליהנות ממנה. ולמה רק שישה? מטעמים אקולוגיים מובנים לא שמו שם כוסות חד פעמיות. ובשם אותה האידיאולוגיה, את הכוסות הלא חד פעמיות האלה לא שוטפים חלילה במים זורמים. יש סט גיגיות עם מים שמחליפות את הברז הנורא: גיגית עם מים לשטיפה ראשונית, אחת עם מי סבון, עוד אחת עם מים לשטיפת הסבון ואחרונה עם מים לשטיפה שנייה של הסבון, להשלמת תהליך הסטריליזציה. סביבתיות במיטבה, פרגנתי, אז מה אם אף אחד לא מתפעל, זו סתם עצלות בורגנית. החברה הייתה יותר סקפטית: נניח שאני מתפעלת, ולמחרת תופסת דיזנטריה. כמה זיהום סביבתי ייגרם מייצור האנטיביוטיקה, פינוי באמבולנס והרתחת 30 כוסות תה בשעה?
לנוכח השאלה המאתגרת התפניתי למלאכה לשמה הגענו. מציאס. הבנות קפצו לבגדים והצטרפו במרץ ללהקת המפשפשות. מידי פעם התנפלו עליי בעליצות עם מציאה מיזנטרופית: "צלם צלם, אין דברים כאלה". אני התרכזתי בכל השאר: כלי מטבח עתירי ניסיון, משחקי ילדים שבעליהם ויתרו עליהם עם המעבר לבית גיל הזהב, כוסות שתייה עטופות בגובלן (ביקר לי!), בובת שפן עם אוזן אחת, שפע של נעליים, פן לשיער וליפסטיק במצב כמעט חדש.
אחרי שגמרנו להתרשם, התכנסנו לישיבת סיכום. המסקנה הייתה שאין מה לעשות, חפצים שאנשים נפטרים מהם זה לא באמת זה. הרעיון אולי נחמד, אבל חסרה לנו החוויה של המיקוח ובסך הכל השוק לא משהו. עובדה, לא מצאנו אייפון, וכולה חזרנו לאוטו עם שקית אחת של בגדים, שטיח כבד ותיק עור.

• שוק ההחלפות בכברי, כל שבת ראשונה של חודש, בשעות 9:30-13:00

בתמונות:
משחקי ילדים שבעליהם ויתרו עליהם עם המעבר לבית גיל הזהב. השוק

 
   

חזרה לורדה ומדורים