א-לה כפר גליון מספר 178 נושא: הבית הגלילי. מרץ 2010 | הבית של המוזות

הבית של המוזות- עדי גרינפלד

כשבית מגורים משמש כגלריה לאמנות, הנוף עלול להתחרות ביצירות המוצגות, ולעתים דווקא המבנה של בית הופך ליתרון

המוזיאון, הרי הוא "היכל המוזות", מקורו מיוונית עתיקה, המקום של האמנויות וההשראה. המוזות, המחול, התיאטרון, המוזיקה, הספרות וההיסטוריה ויש האומרים גם המדעים כמו אסטרונומיה והפילוסופיה.
המושג של מקום עם אוסף פריטים, אמנות או אחרים הפתוח להנאת הקהל הרחב הוא חדש יחסית. בתחילת הדרך הייתה הזכות לצפייה ביצירות אמנות שמורה לאספנים מהמעמד העליון ולבאי ביתם, וכמובן לפטרוני האמנות כמו שליטים, מלכים ומוסדות הדת. פריטי אמנות שאספו פיארו את שמם ומעמדם כאנשי תרבות נאורים.
המושג גלריה מגיע מאיטלקית ומשמעו מקום שבו מוצגים ציורים ופסלים בתוך בתים או מוסדות. היו גם "חדרי פלאים" בהם הציגו פרטים שנאספו ממסעות לארצות המזרח, אפריקה והעולם החדש מעבר לים. בחדרי הפלאות הוצגו יצירות אמנות, פוחלצי בעלי חיים, אבנים ומאובנים ועוד פריטים ששימשו למחקר הטבע, זואולוגיה ומדעים אחרים. עם המהפכה הצרפתית והתפשטות רעיונות החופש השוויון והאחווה, החלו להיפתח בתי האצילים וארמונות לצפייה ביצירות אמנות לציבור הרחב.
מציורים המתארים את חדרי הגלריה הראשונים, כמו למשל הציור של ההולנדי דויד טנייר הצעיר, אנו רואים את הנסיך לאופולד וילהלם האוסטרי, שהיה לפטרון אמנות, הצופה באוסף המוצג בגלריה. בציור מאוחר יותר, של ז'אן אנטאון ווטאו, ניתן לראות גלריה מסחרית, שאמורה להציג את הציורים למכירה.

מוזיאונים וגלריות תצוגה בבתים מוכרים ומקובלים, בעיקר כמקום המנציח את הסטודיו או הבית של אמן, סופר, מוזיקאי, או דמות היסטורית מפורסמת ללימוד על חייהם. בבתים אלו כאילו הוקפא הזמן לתקופת חייהם, ופריטים אישיים מקוריים או משוחזרים מאפשרים לנו הצצה לחייהם. יש מקומות שהתחילו כחדר צנוע בו התגוררה האישיות ועם הזמן הפכו למוזיאונים. למשל בית אנה פרנק באמסטרדם, בית מוצרט בזלצבורג, בית פרנק לויד רייט באוקלנד ליד שיקגו, בית פיקאסו בברצלונה, בית סזן באיקס אן פרובנס, בית רמברנדט באמסטרדם, ואצלנו בית ראובן רובין, מוזיאון נחום גוטמן (שלא היה במקור בית גוטמן), בית אנה טיכו ועוד. נוכל לציין גם סטודיו אמנים שפעלו בקיבוצים והפכו בהמשך לגלריות או מוזיאונים כמו הצריף של חיים אתר בעין חרוד, סדנת ההדפס בכברי, הסטודיו של משה קופפרמן ומוזיאון עוקשי בעכו ורבים רבים אחרים.
עם הזמן הפכו בתי יד-לבנים, מתנס"ים ואפילו בתי ספר לחללי תצוגה, גלריות ומוזיאונים. כל מקום והסיפור שלו.
מה שמייחד חללי תצוגת אמנות בימינו היא הפתיחות והאפשרות להציג אמנות בחללים אלטרנטיביים היכולים להיות בעצם כל חלל: בניין חברת החשמל הישן, האנגר בנמל, מבנה תעשייה, פארק פתוח, שיקום אזור תעשייה פגוע, מגדל מים ועוד. היום הכל הולך.
אם כן גלריה בבית פרטי זה דבר מקובל. בתל אביב רוב הגלריות פועלות בקומות קרקע, מקלטים או חדרי מדרגות בבניינים משותפים בתוך שכונות מגורים או תעשייה. לאחרונה יש תנועה אל אזור דרום תל אביב ויפו, כאשר נגריות, מוסכים ומסגריות הופכים לסטודיו של אמנים וחללי תצוגה.

גלריה טל שהקמתי בכפר ורדים פועלת בחלל בית פרטי, משמרת את המבנה ולא מסתירה את הסממנים של בית מגורים כמו מטבח ומרפסת וחלונות הפונים אל הנוף, המתחרה לעיתים עם עבודות האמנות המוצגות. זה לא חלל אידיאלי שנבנה במיוחד כגלריה, כ"קופסה הלבנה", המאפשרת התאמה טובה לתערוכות המתחלפות על ידי עיצוב חלל ניטראלי.
אולם דווקא המבנה של בית הופך לעתים ליתרון בתחושת האינטימיות הנוצרת בתערוכה. המקום לובש צורה ופושט צורה בהתאם לתערוכות המתחלפות. ריבוי הקירות הנובע מהחלוקה המסורתית לחדרים מאפשר תצוגה של יצירות רבות וחלוקה בין נושאים או בין תחומים או אמנים בתערוכות מתחלפות. הפעילות האמנותית מתקיימת בתוך הקהילה, בנגישות מידית לתושבי המקום והסביבה, ומשקפת את רעיון החלל האלטרנטיבי. מה שמיחד את המקום זה התוכן שנוצק בכל פעם מחדש, עם כל תערוכה.
המקום שהוקם לזכרו של אמן צעיר, בחר בדרך מיוחדת ליצירה דינמית. ציור, רישום, פיסול, צילום, מיצב, וידאו ארט, מקבלים את מקומם הראוי בהתאם לתערוכה המוצגת. אמנים צעירים בתחילת דרכם, אלו שזכו לחיי יצירה ארוכים וחלקם אף לתהילה וגם כמה שהלכו לעולמם, מוצגים תוך חשיפה של צד מיוחד בעבודתם, תוך מחקר או תחקיר מעמיק. הרצאות בנושאי אמנות, פתיחות חגיגות ומופעי מוזיקה, הופכים את המקום בזעיר אנפין, למקום של המוזות וההשראה.

----------------------------------------

הכותבת היא המקימה של גלריה טל בכפר ורדים (חצב 74 www.talgallery.co.il) והאוצרת הראשית.

בתמונה:
גלריה בציור של של דויד טנייר. בעבר רק מלכים ואספנים זכו ליהנות מיצירות אמנות