א-לה כפר גליון מספר 178 נושא: הבית הגלילי. מרץ 2010 | שירת הגינה

שירת הגינה

חזרה לכתבות

מדוע מכל פינות הבית הגינה היא זו שמופיעה פעם אחר פעם בגעגועיי הביתה?

ניר שילה

השכם בבוקר קרני שמש ראשונות מציצות מבעד לאופק וצובעות את צמרות העצים בזהב עשיר ומרצד. צינת הבוקר מלטפת את גופי, מתערבבת בציוץ ציפורים רחוק, מתקרב, מתעתע, ובריח המתוק והרענן של טל הבוקר. תחילתו של יום בגינה.

***

בנסיעותיי הרבות, כשאני רחוק מהבית, מתגעגע, הדבר הראשון שעולה בנפשי, לאחר משפחתי כמובן, זו הגינה. אחרי תוגת הגעגוע, בא המעבר להתרפקות על זיכרון המראות והתחושות שאני מפסיד כעת, עת אני רחוק מהבית. איזה צמח לבלב, איזו ציפור בנתה קן ואיזו יצאה לריקוד מופלא בינות לעלי השיחים, האם הקיפודים פקדו שוב הלילה את המדשאה, אולי לבלב לו עוד עלה, איזה פרח קמל ומי הניצן החדש שמציץ כעת והיכן? מחשבות ורגשות אלו מלווים בקול פכפוך המים במפל בבריכת הדגים, מתמקדים לתחושת תוגה של געגוע ומתחלפים לתחושת אושר של בית.
פעמים אני מתעורר מהגעגוע וחושב לעצמי, מדוע מכל פינות הבית הגינה היא זו שמופיעה פעם אחר פעם בגעגועיי הביתה? האם זה יופייה? רבגוניותה? או אולי משהו אחר, נוסף? הרי יש עוד פינות יפות ומיוחדות רבות בבית, כאלו שאוצרות בתוכן זיכרונות מיוחדים מופלאים, כאלו שעמלנו רבות לעצבן לשביעות רצוננו ונוחיותנו. כשאני מעמיק במחשבותיי מנסה לפתור את התעלומה, המסקנה היא כנראה שייחודה של הגינה הוא בכך שזו יצירה משותפת שלנו, של משפחתי, שלי ושל הטבע. יד נוספת, עלומה, מתערבת, יוצרת, מגיבה ליצירות שלנו, מאירה, מסתירה, הורסת לפעמים, ובכל אופן היא חלק בלתי נפרד וחשוב בגינה שלנו.
ואכן המילה גינה מורכבת מ- גן ו-יה. כלומר גינה היא הגן של האל, וכידוע נפלאות דרכיו.

***

עברו רק כמה דקות וגלגל השמש מקשט בתפארת את השמיים ומחמם את האוויר. קרן שמש אחת פוגעת בלימון המבשיל על העץ ומחדדת את צבעו הזהוב. קרן נוספת נשברת בשלל צבעים בבריכת הדגים ומגלה לעיני אינסוף גווני תכול המתערבבים עם צבעי הדגים הכתומים. בצד אחר קרני השמש מלטפות את עלי עץ הדפנה וצובעות אותם במאות גווני ירוק. פתאום הבזק קרן שמש חצופה שנשברה על החלון שלצידי מסנוורת את עיני ומאתחלת מחדש את מבטי בגינה. המראה מתבהר מחדש, מבטי מנסה לתפוש עוד ועוד מהרגע, מהגינה, מהצבעים, מהקולות, מהריחות, ואז אני נאלץ להיפרד. לצערי, ברוב הימים אינני יכול לבלות את כל הזמני בגינה. בדרכי לרכב אני זוכה לעוד מספר רגעים של מפגשים מופלאים עם גינתי, עת עפרוני פוצח בשיר כאילו נפרד, ופרפר לבן מרחף ומנפנף בכנפיו וריח היסמין ממלא אותי שנייה אחת לפני שאני נבלע בעשייה אחרת.

***

בין ערביים, השמש צובעת את השמיים בגוונים אדמדמים, חום היום מפנה מקומו לצינת הערב. הגינה שלי כאילו חיכתה לשובי. הלימון הצהוב מהבוקר כעת כתמתם, מי בריכת הדגים כהים יותר, הגפן הצמיחה עוד עלים וכעת עוטפת כשמיכה את הסוכה שבנינו עבורה. עורבים אחרונים צווחים בשמיים ומחפשים צמרת ללינת הלילה. עוד מעט יחשיך, והאור המיוחד הזה מבליט את גזעי הזית, מדגיש כל קמט, כל נפתול בגזע הזקן של הזית כאילו מתעורר לחיים. בעודי מתרכז בעלי הדולב הגבוה מאיר לו כוכב ראשון את הרקיע ומיד אחריו מתגלים עוד ועוד כוכבים זרועים בשמיים שצבעם מתחלף מכחול כהה לשחור עמוק. מאוחר יותר יזרח הירח ואורו יתחיל משחק אינסופי של צללים בגינה. קול צרצר מנסר מפריע את השלווה ומרחוק ייללת התן מתחילה סימפוניה לילית מרהיבה של קולות. אני עוצם את עיני ושוקע בשלמות, פוקח את עיני ובתוך החשיכה מגלה צורות, צללים, המסלעה הופכת לרגע לחיית בר, והגדר החיה מתנפנפת ברוח כחבורת רוקדים. לאט לאט המראה מתחדד, הדמיון והמציאות נלחמים זה בזה. מסתיים עוד יום מופלא בגינה הגלילית שלי, שכעת נפרדת מהחורף ומתמתחת לקראת האביב.

***

הירח שקע, החושך עמוק, רחשי הלילה שקטים כמעט דוממים, העצים עומדים על המשמר דרוכים, כאילו שומרים על ההרמוניה של הגינה, והכול יחד מהווה שלמות, שלווה סוערת, מרהיבה, פשוטה וטבעית, דוממת ודינמית, יצרית ויוצרת מעוררת השראה. זו הגינה הגלילית שלי. זה הבית שלנו.

בתמונות:
הלימון הצהוב מהבוקר הפך בערב לכתמתם
בריכת הדגים. אינסוף גווני תכול המתערבבים עם צבעי הדגים

 
   

חזרה לכתבות