א-לה כפר גליון מספר 178 נושא: הבית הגלילי. מרץ 2010 | שי קולונימוס

הקיבוץ וההתחדשות העירונית

חזרה לכתבות

התהליכים והמהפכות שעוברים הקיבוצים מקום המדינה ועד ימינו, ואיך זה מתבטא בבית פרטי אחד בכברי

זמן קצר אחרי שנולד בני הבכור עזבנו את העיר ועברנו להתגורר בקיבוץ כברי כתושבים, אדונים לעצמנו, כחלק מקהילה מתחדשת בסביבה שאין מזמינה ממנה לגידול ילדים. מהר מאוד עמדנו בפני דילמה לא פשוטה: האם לבנות ב"הרחבה הקהילתית" או לגור ב"קיבוץ הישן"? לכאורה המהלך הטבעי ביותר היה להצטרף להרחבה הקהילתית, שבדיוק קרמה עור וגידים, לבחור מגרש ולבנות את "בית החלומות". מנגד עמדו הסיבות שבעטיין נמשכתי כל כך לקיבוץ. כך חיינו שלוש וחצי שנים "על הגדר", בדירה שכורה בקיבוץ הישן עם יתרונות של סביבה קיבוצית, לצד החיסרון המובהק של צפיפות ואי נוחות שבדירות הישנות בקיבוץ. ברגע שבו נוצרה ההזדמנות המתאימה, בחרנו לרכוש בית ישן בתוך הקיבוץ. הבית מורכב משתי דירות קטנות צמודות, שהודות לתוכנית השיוך אוחדו למגרש מגורים אחד של כחצי דונם.
מה איפשר לנו את חופש הבחירה בין "בנה ביתך" לבין שדרוג הדרגתי של בית ישן? איך התגלגל "החדר" הקיבוצי לווילות מפוארות בהרחבה הקהילתית? על מנת להבין את מה שמייחד את הבית הקיבוצי, כדאי להתחקות אחר הסביבה הקיבוצית, לפענח את אבני היסוד שלה ובעיקר להבין את השינויים והתמורות שחלו בשני העשורים האחרונים.

הכל של כולם

הקיבוץ היא צורת חיים שהשתרשה בתחילת המאה ה-20 בארץ ישראל כחלק ממפעל ההתיישבות הציונית בארץ. השוויון והסולידאריות בין חברי הקיבוץ היו לאבני היסוד של בניית החברה הקיבוצית ויצרו ישובים אוטונומיים המחברים ייצור, קהילה ומנהל דמוקרטי עצמאי הכולל: חינוך, רווחה, בריאות, תרבות וביטחון. הקיבוץ השתייך לישובים הכפריים ויחד עם המושב הפך את החקלאות ועבודת האדמה לאמצעי הייצור העיקרי, כחלק מהאתוס הציוני של ראשית ההתיישבות. ברבות השנים קיבל הקיבוץ תפקיד חשוב במפעל הציוני בזכות תרומתו ואולי גם בזכות הייחוד שהיה בצורת חיים כזו בישראל ובעולם.
אחד ממאפייני הקיבוץ המסורתי היה הזהות המלאה בין חבר הקיבוץ לקיבוצו. לחבר הקיבוץ לא היה רכוש משלו והייתה חפיפה קניינית מוחלטת בין רכוש הכלל לרכוש הפרט. תפיסה אידיאולוגית זו מצאה את ביטוייה גם במערכת המונחים הקיבוצית: יחידת המגורים של החבר כונתה "חדר", המקום שבו אכל עם שאר חברי הקיבוץ כונה "חדר האוכל", מקום הרחצה שלו נקרא "המקלחת המשותפת" ואילו "הבית" על כל מרכיביו היה הקיבוץ. לפיכך לא התקיימה הבדלה פיזית מרחבית בין פרט לפרט ובין הפרט לכלל. למצב תכנוני זה לא הייתה ואין אף כיום מקבילה דומה בתכנונם הפיזי של יישוביים אחרים בארץ ובעולם.
בשנים האחרונות מתחוללים שינויים חברתיים וארגוניים מרחיקי לכת באורח החיים הקיבוצי, שיוצרים מהפך במבנה המרחבי של היישוב הקיבוצי. שינויים אלה הביאו להתחזקות הולכת וגוברת של היחידה המשפחתית ובמקביל להיחלשות האידיאל השיתופי בקהילה הקיבוצית. אלה באו לידי ביטוי במעבר של מרכיבים ממערכת השירות הציבורית אל עבר דירות המגורים הפרטיות של חברי הקיבוץ.

מהפכת הלינה המשפחתית

המהלך הראשון והעיקרי שהיה לו ביטוי פיזי משמעותי, וביטא את רצון חברי הקיבוץ בחיזוק "רשות הפרט" והתא המשפחתי היה המעבר מלינה משותפת ללינה המשפחתית. לכאורה ביטא מהלך זה רק שינוי באידיאולוגיה החינוכית, אולם בפועל הביא הדבר לשינויים מהותיים בדפוסי החיים של הקהילה הקיבוצית והניע איתו שרשרת של שינויים במבנה המרחבי של הקיבוץ. מהלך זה הכתיב את הצורך להגדיל את שטח הבית הקיבוצי ולנכס לו מרכיבים נוספים שקודם לכן היו בחזקת הכלל. בדרך זו עבר החלק הארי של ענף המזון מחדר האוכל הקיבוצי אל דירת המגורים הפרטית, וכמוהו עברו גם תחומי הטיפול בבגד ובכביסה וחלק ניכר מתפקידי החינוך המשלים של הילדים, שהיו נתונים קודם לכן בידיי הכלל ובאחריותו. שינוי נוסף בעל השפעה רבה על הבית הקיבוצי הוא ההכשר שניתן לשימוש במקורות המימון הפרטיים לרווחת חבר הקיבוץ ומשפחתו, מה שאיפשר לחבר הקיבוץ לתת ביטוי אישי לרצונותיו גם בתחום הרחבת ביתו ועיצובו.
העברת פונקציות אל דירת המגורים הפרטית חייבה מתן פתרונות לסדרה ארוכה של מרכיבים בדירת המגורים ובמערכת שירותי הקהילה: נוצר צורך בהקמת חנות לממכר מזון ("מרכולית"), בשינוי הרגלי התנועה והכנסת רכב מנועי. עקב ירידת נפח הפעילות במבני הציבור פחתה גם ההתייחסות המשותפת אליהם וצומצמה במידה ניכרת הקצאת המשאבים הציבוריים לתחזוקתם וחידושם. בהמשך השתנתה גם פריסת המגורים בחצר הקיבוץ ונוצרה הבחנה מרחבית בין שכונות שבהן דירות קטנות (בד"כ שכונות המגורים הישנות של הקיבוץ) לבין שכונות שבהן הורחבו הדירות עם המעבר ללינה המשפחתית.
חצר הקיבוץ וסביבתו של הבית הקיבוצי גם הם החלו להשתנות כתוצאה מיציאת חלק מהתפקודים למערכות החיצוניות: בתי הספר יצאו למערכות האזוריות ופינו מבנים בלב הקיבוץ, בתי הילדים התרוקנו ופינו את מקומם לשימושים שונים כגון משרדים, בתי מלאכה זעירים, חינוך משלים וכיוצא בזה. החינוך הקיבוצי נפתח למערכות שמחוץ לכותלי הקיבוץ. בתחום התעסוקה חל מהפך: מיישוב שכל חבריו עובדים "בחצר הקיבוץ" הפך הקיבוץ ליישוב שבו חלק מחבריו ותושביו עובדים מחוצה לו ומתקיימת תנועת יומיומית אינטנסיבית בין הקיבוץ לסביבתו ולהיפך.
לפיכך הפך הקיבוץ דומה לכל יישוב כפרי אחר, עם ריבוי כלי רכב פרטיים וצורך הולך וגובר בשדרוג התשתיות, הרחבת כבישים והכשרת חניות פרטיות וציבוריות.

סתירה מבנית

בתוך השינויים הרבים שעוברים על החברה הקיבוצית בשנים האחרונות, נושא "שיוך הדירות" נמצא במקום טוב במרכז ומשקף תפיסה ערכית כוללת, המכירה בזכות לביטחון אישי והזכות לקניין אישי. שוב, לכאורה מבטא מהלך זה רק שינוי בתפיסה הערכית ואולם בפועל יביא הדבר לשינויים מהותיים בדפוסי החיים ובדמותה של חצר הקיבוץ וסביבתו הקרובה של הבית הקיבוצי. לא עוד חצר אחת משותפת ומגוננת עם מרחבי דשא ציבוריים אין סופיים, בה הגבולות בין פרט לפרט מטושטשים; אלא חצר מחולקת "ומשויכת" בה לכל פרט בעלות ואחריות על חלקו בעוגה. בדומה לתבניות התכנון המקובלות ביישובים כפריים, התכנון מבוסס לכאורה על חלוקה למגרשים המתווה בתוכנית רצועות ציבוריות עליהן ייסללו הדרכים ומגרשי החנייה ולאורכן ייפרסו שטחי הציבור הפתוחים בהם יוטמנו קווי התשתית לסוגיהם.
שינויים אלה עומדים בסתירה למבנה הקיבוצי הקיים: חצר הקיבוץ תוכננה והתפתחה כחצר אחת בה הגבולות מטושטשים ולמרחב הציבורי יש מקום לא רק בין מבני הציבור אלא גם בין בתי ושכונות המגורים. בתוכנית שיוך טובה ואחראית לא ניתן למחוק במחי יד את המרקם הקיבוצי עם השבילים, הדשאים, הכבישים הצרים והעדיפות המובהקת להולך הרגל, רוכב האופניים או הנוהג בקלנועית.
בשנים האחרונות התפתחו לצד מרבית הקיבוצים ההרחבות הקהילתיות. מבחינה קהילתית מוניציפאלית ישנן גרסאות שונות בגודל ובאופי ההרחבה. מבחינת התכנון הפיזי מרביתן שונות בתכלית מהמרקם הקיבוצי ומזכירות יותר פרוורים או יישובים קהילתיים. לא עוד מרחבים מגוננים אלא רחובות עם מגרשים של בתים צמודי קרקע בבנייה מרוכזת או בשיטה של בנה ביתך.
ניתן לראות כי לקיבוץ סיפור מורכב המבוסס על אידיאולוגיה שקיבלה מבנה מרחבי וצורת חיים ייחודית שברבות השנים השתנתה והותאמה ברוח השינויים. אפשר אולי להשוות את הקיבוץ לעיר עתיקה שכולנו נשבים בקסמיה, עם השילוב של הסמטאות הצרות והבתים העתיקים לעומת מבנים חדשים וההתפתחות הספונטנית של בתיה ורחובותיה. כל אלה מאפיינים מקום רב רובדי עם סיפור ייחודי.

התחדשות וכבוד לעבר

כבן הקיבוץ הישן ואדריכל בהווה נשביתי בקסמו של המרקם הקיבוצי. דרך משקפיים של אדריכל שעסוק ביצירה של מציאות פיזית יש מאין, של מגורים או סביבת מגורים, יכולתי לראות בקיבוץ יתרונות השמורים רק לו. מודל של מרחב פתוח שמבטיח איכות חיים שאין דומה לה בבנייה צמודת קרקע אחרת.
הבחירה האישית שלי בבית ישן בחצר הקיבוץ נתקלה בתנאי פתיחה בעיתיים: בית ישן משנות השישים, דו משפחתי (דירה שכנה צמודה) ותוספות על הבית הישן של שני חדרי ביטחון משנות התשעים. בנוסף למגבלות של הבית מסתבר שגם התשתיות הציבוריות ישנות ובחלקן אף עוברות בתוך המגרש ועשויות להפריע להרחבה עתידית. אולם הפוטנציאל גדול: הבית יושב באזור מרכזי בקיבוץ, צמוד לפארק מטופח עם דשא רחב ידיים, למרגלות חדר האוכל הישן (מבנה מודרניסטי מרשים ביופיו) עם נוף לים, קרוב לגני הילדים ולמרכז השירותים של הקיבוץ ואפילו בקרבת מסעדת גורמה (אדלינה) הממוקמת במבנה ששימש בעבר כבית תרבות. לצד כל אלה, כאמור, יש העדפה ברורה להולך הרגל, כבישים צרים, דשאים ושבילים בין הבתים. לי באופן אישי זו נראתה אפשרות עדיפה על שכונת בנה ביתך, שכל קשר בינה לבין הקיבוץ איננו אלא קרבה פיזית ושיוך קהילתי ומוניציפאלי.
בימים אלה סיימנו שיפוץ ראשוני בדירה הישנה, שעיקרו איחוד של שתי הדירות לדירה בת כ-80 מ"ר. בעתיד אנו מתכוונים להרחיב לבית גדול יותר ובכך לשפר את תנאי הדיור שלנו כאשר אנחנו נטמעים בתוך סביבת מגורים מטופחת ומפותחת עם דשאים מוריקים ועצי פרי סביב.
בכברי, כמו גם בקיבוצים אחרים, אנו עדים בעצם לתהליך המכונה בעגה המקצועית "התחדשות עירונית". תהליך שלהרחבה הקהילתית יש בו חלק מרכזי, אך לא פחות חשובה ההתחדשות של היישוב הישן. תהליך ההתחדשות בעידן השיוך לא ניתן לשליטה מלאה כבעבר, אבל הודות לתוכנית שיוך טובה שמכבדת את העבר עם הפנים לעתיד ניתן, על בסיס הקיים ובאמצעות תחזוקה וניהול של המרחב הציבורי, לקיים יישוב אטרקטיבי שמבטיח איכות חיים שאין דומה לה ביישובים כפריים אחרים.

*חלקים מהכתוב נלקחו מעבודת סמינר גמר שנכתבה בסיום לימודי ארכיטקטורה: "קווים לדמותו של הקיבוץ המתחדש"

***

הכותב הוא אדריכל ומתכנן ערים

בתמונות:
דשא רחב ידיים. הפארק שצמוד לבית נטמעים בתוך סביבת מגורים מטופחת ומפותחת. הבית והחצר

 
   

חזרה לכתבות