פנאי - פורטל התיירות של הגליל מערבי

כניסה ללקוחות
צימרים ובתי מלון מסעדות ואירוח אטרקציות ואתרים טיפולים וספא טיולים ומדריכים תרבות ואומנות שופינג ומתנות לקבוצות וארגונים

כדאי לכם



שלום, בית

אולמות מפוארים, חלונות מעוצבים, חצרות ענק, קימורים מרשימים, ציורי קיר ובעיקר סיפורים. מסע בין בתי אפנדים בגליל המערבי / אמנון גופר

המטייל ברחבי הגליל אינו יכול להתעלם מיופיים של לא מעט בתי אבן גדולי מידות, הבנויים לתפארת על מה שהיו פעם אדמותיהם ושטחי אחוזותיהם של עשירי הארץ. 
 
אלה הם בתי האפנדים. אדוני הארץ ועשיריה בימים עברו וחלקם אפילו בימים אלה, שתמורות פוליטיות, חברתיות וכלכליות הפכו אותם למוקדי כוח ושליטה שבאו גם לידי ביטוי בבתיהם. ביקור בבתי האפנדים מזמן לנו חוויה ייחודית של מפגש עם תרבות חיים מרתקת, ומאפשר הצצה אל עולמם של עשירי הימים ההם. 
איך קרה שקבוצה קטנה של אנשים הפכה להיות האפנדים של הגליל? כיצד באו לידי ביטוי עושרם ומעמדם החברתי והפוליטי בנוף ארצנו? מי מהם הצליח לשמר את עוצמתו ומי עבר מן העולם? והיכן נוכל לגעת באבן ולראות את היצירה? 
 
עם שובו של השלטון הטורקי לארץ, באמצע המאה ה-19, התרחשו תמורות וחידושים (טנזימאת), שאחד החשובים והמשמעותיים שבהם הוא חוק הקרקעות. החוק החדש אפשר רכישת קרקעות על ידי זרים (לא מוסלמים), והביא להתחזקות מעמד הנכבדים העירוניים (אפנדים) על חשבון השיח'ים הכפריים. למעשה, חוק הקרקעות הטביע את חותמו על אורחות חייה של החברה. החווילות שנבנו הן שיקוף מצבם וכוחם של בני משפחות מיוחסות בארץ בכלל ובגליל בפרט. 
 

בית ליברמן 

 
"מקום השמחה" (אנשראח) הוא השם שנתנה משפחת טועאני מלבנון לשטח האדמה שלה, שנמצא בדרום נהריה של היום. בשנת 1934 נגאלו אדמות נהריה. את שטח האדמה של המכובד מהצפון קנה פיליפ ליברמן, תעשיין אמיד משווייץ. לימים נבנתה על השטח שכונת עין שרה, על שם אשתו של פיליפ, שרה ליברמן. 
 
שביל אבן ובשוליו שדרת ברושים מביאים אותנו אל בית אבן ערבי טיפוסי, בן שתי קומות ועם גג רעפים אדומים, המוקף בגן גדול ומטופח. בעליו של הבית, שנבנה במחצית השנייה של המאה ה-19, אף דאגו לבנות בריכת אגירה בחצר לימים של בצורת. 
 
הבית עבר גלגולים רבים מאז ימי טועאני אפנדי. מכאן יצאו אנשי שבי ציון להקמת יישובם כחלק ממבצע "חומה ומגדל"; כאן ישב גרעינו הראשון של קיבוץ עברון, שאף הקים מגדל תצפית על גגו; כאן הוסתרו מעפילים רבים שהגיעו באישון ליל לחופי נהריה; והבית אף שימש כבית הספר התיכון הראשון של המושבה. 
 
שנים רבות היה המבנה נטוש ופרוץ, ובאמצע שנות התשעים החלו המועצה לשימור אתרים ועיריית נהריה בתהליך לשיקומו. בימים אלה משמש בית ליברמן כמוזיאון עירוני וארכיון לתולדות נהריה. 
 
איך מגיעים: דרום נהריה, רח' הגדוד 21 (נושק לקצה הצפוני של קניון הצפון), טל' 04-9821516  
 

בית הקולונל 

 
צמוד לאמת המים העתיקה שהוליכה את מימי מעיינות כברי לעיר עכו ובשולי הכפר הערבי מזרעה, מסתתר ביתו של הקולונל. כן, כך קראו כולם לאדון מק'ניל הבריטי, שהיה בן כיתתו של סר ווינסטון צ'רצ'יל.  
 
הבית, שנבנה במחצית השנייה של המאה ה-19, עבר כמה גלגולים עד שהפך לחווילה יפהפייה עם תריסים כחולים וגינה לתפארת. המבנה שייך היום לבהאים, אך בראשית ימיו היה בבעלותו של אפנדי מוסלמי. לאחר מכן התגורר בו מייסד דת הבהאים, הבהא אללה, ואחריו גר בו הקצין הבריטי מק'ניל. עם הקמת המדינה הפך הבית לרכוש נפקדים, ובשנות השבעים נקנה על ידי הבהאים. 
איש אינו יודע לומר בוודאות מי בנה את הבית, אך בגלל הקרבה לאמת המים יש המשערים כי בנו החורג של מושל עכו, אחמד ג'יזאר, הוא שבנה אותו. הבית משקף איך חיו גבירים, בתקופה מסוף המאה ה-19 עד המאה ה-20. 
 
בחזית הבית יש גן מטופח לתפארת ושבילי חצץ. בצדדיו ברושים עבי גזע, המופיעים כבר בתמונות משנת 1920. אמת המים העתיקה הצמודה למבנה בנויה למרגלותיו, מאחור שדרת עצי ארוקריה, בוסתן אבוקדו ושאר עצי נוי ופרי ובאופק נראים לתפארת רכסי הגליל. בחצר האחורית של הבית נמצאת בריכת מים עגולה ומבוטנת. 
 
בשנת 1877 הושכר הבית לבהא אללה, שיצא מבית הסוהר בעכו, והוא גר שם בין השנים 1877–1879, עד שעבר לבוסתן הגליל. הבהאים, שרכשו את הבית בשנות השבעים של המאה ה-20, הפכו אותו למקדש מעט למנהיגם הנערץ. הבית אוצר בין כתליו את פשטות חייו ונעימות הליכותיו של הבהא אללה, החל בחדרי האורחים וההסבה, המטבח, חדר השינה וחדר העבודה עמוס הספרים. 
 
בשנות השלושים של המאה העשרים הגיע לארץ קולונל מק'ניל, ראש הג'נדרמייה הבריטית, והתיישב בבית. מק'ניל היה איש C.I.D , פרו ערבי קיצוני, אך לזכותו ייאמר שניסה ואף הצליח לתווך וליצור הבנות בין אנשי הכפר מזרעה לאנשי ההגנה. בזכותו כנראה נמנע גירושם של אנשי מזרעה מכפרם. מק'ניל הוסיף לבית אגפים והידר את המבנה, ואשתו ליליאן עיצבה אותו בסגנון אירופי מודרני. 
 
תושבי מזרעה הזקנים מספרים על עלילות משפחת מק'ניל בערגה רבה. מספרים על ליליאן מק'ניל, שסבלה מנכות פיזית, שאהבה מאוד את הגינה והייתה חולפת לה בין ערוגות הפרחים כשהיא נתמכת בשתי שפחותיה המקומיות. משפחת מק'ניל עזבה את הבית ואת הארץ בסוף שנות הארבעים. 
איך מגיעים: נכנסים בכניסה הצפונית של הכפר מזרעה (מצפון לשוק פייסל הגדול), וממשיכים ישר עם הכביש עד שרואים את הבית ממול.  
 
הערה: ביקור בתוך המבנה מחייב אישור של הגנים הבהאים בעכו. אולם ניתן לצפות בבית ובגנים מבחוץ.  
 

בית עפיפי (ובעצם, השכן של עפיפי) 

 
ארבע נשים ו-27 ילדים היו לאדון אל-סעיד מרעי, השכן הקרוב של עפיפי אפנדי. לכל אישה בנה באחוזתו חדר בצבע אחר ועם ציורי תקרה אחרים. ביתו המט ליפול של סעיד מרעי, עם ציורי התקרה הפלשתיניים, הוא כל מה שנותר מהשטח הגדול של אדון מוחמד עפיפי. 
 
הרבה דמיון צריך בעת הביקור בשטח. שיני הזמן וידי זדים הותירו רק תל אבנים והרבה קוצים ממה שהיה פעם ביתו המפואר של עפיפי אפנדי, הגביר של המקום. אדון מרעי, שכן מתקופה מאוחרת יותר, זכה שדווקא ביתו ה"מודרני" יאפשר הצצה אל עולמם של האפנדים.  
 
הבית נמצא בתוך מטעי האבוקדו של קיבוץ כברי, דרום מזרחית לצומת כברי, היכן שפעם היו הכפרים הערביים א-נהר, א-תל ואום אל-פאראג'. התקופה המדוברת היא שנות השלושים של המאה התשע עשרה אל תוך המאה העשרים, בזמן ששיטת המיסוי העותמאנית הישנה (עינתיזם) עוברת מן העולם ומתחיל תהליך של רישום הקרקעות והבעלות עליהן כחלק מרכיב המיסוי. 
 
חוק הקרקעות הגדול (1858) הביא לעולם את המושג "טאפו", שהערבים הפכוהו ל"טאבו", שחייב רישום ותשלום מס שנתי על כל האדמות. החוק החדש הביא אל העולם מעמד חדש של עשירים, שקנו או חכרו את אדמות הפלאחים שלא היו מסוגלים לשלם את מיסיהם, וכך הפכו לאדוני הארץ ואריסיה. 
 
מוחמד עפיפי היה האיש של משפחת סורסוק האמידה מלבנון, ואריס הארמון, שממנו לא נותר היום דבר כמעט. עפיפי היה מוסלמי בעל קשרים מסועפים עם המשפחות הנוצריות האמידות בצפון. מספרים שהיה קמצן, ממולח ושילם לפועליו במזון. את רוב הונו עשה מעסקי הסוסים. 
 
אנשי הכפר א-נהר הסמוך מספרים על חצר גדולה ומוקפת חומה שאמת המים חצתה אותה לאורכה, על סוכות גפנים וספסלים שאנשים הסבו בהם לשתיית קפה, על מזרקות מים ועל משרתים שהגישו לאורחים פירות מבוסתני האדון. שמעו של הגן ויופיו יצאו למרחוק, עד שאפילו הבאה אללה ושועי האזור היו באים להסב בו וללגום קפה.  
 
ביתו של השכן, אדון מרעי, נבנה בתחילת המאה ה-20 וננטש, כמו הכפרים שבסביבתו, בזמן מלחמת השחרור. חלק מתושביו ברחו ללבנון וחלקם יושבים בכפרים ערביים סמוכים. הציצו אל מה שנותר מהחדרים, ושימו לב לצבעו השונה של כל חדר ולציורים הפשוטים (יחסית לציורי תקרה המוכרים לנו מבתי אמידים אחרים בנצרת, בעכו ובגליל), שצוירו ככל הנראה בידי אמן מקומי.  
 
איך מגיעים: נוסעים על דרך "כביש הבקשיש" (שעליו נספר בכתבה אחרת), העובר דרך מושב בן עמי ועין שפע. ליד השלט "בית עפיפי" נכנסים אל תוך מטע אבוקדו ונוסעים כ-100 מטר. בדרך עפר, מול הכניסה לאתר שיירת יחיעם, השאירו את הרכב מול שער. כנסו לתוך מטעי האבוקדו, ואחרי כ-250 מטר תפגשו את השלט "בית עפיפי".
* אמנון גופר הוא מספר סיפורים ומתמחה בטיולים אתניים בגליל. לפרטים: 6549191- 054

תגובות לכתבה



  • הבית של השכן של עפיפי, אדון מרעי. לכל אישה חדר, בכל חדר ציור שונה
    הבית של השכן של עפיפי, אדון מרעי. לכל אישה חדר, בכל חדר ציור שונה
  • עוד מבט בבית של השכן של עפיפי
    עוד מבט בבית של השכן של עפיפי
  • בית הקולונל והגינה.  תמך בערבים,  עזר ליהודים
    בית הקולונל והגינה. תמך בערבים, עזר ליהודים
  • בית ליברמן מבחוץ. הסתרת מעפילים והקמת יישובים
    בית ליברמן מבחוץ. הסתרת מעפילים והקמת יישובים
  • בבית ליברמן מבפנים. מוזיאון לתולדות נהריה
    בבית ליברמן מבפנים. מוזיאון לתולדות נהריה