פנאי - פורטל התיירות של הגליל מערבי

כניסה ללקוחות
צימרים ובתי מלון מסעדות ואירוח אטרקציות ואתרים טיפולים וספא טיולים ומדריכים תרבות ואומנות שופינג ומתנות לקבוצות וארגונים

כדאי לכם



אך, זו עיר

טיול בנהריה בעקבות ראשוני המושבה הייקים, כולל האטרקציות של היום, הסיפורים של שטראוס ודרמה משפחתית שיכלה לפרנס כל טלנובלה / עידוא דגן

אח, לו ידעו החלוצים בוני נהריה, שהעיר שבנו והמורשת שלהם מוכרים לכל העולם נקניקים, גבינות, גלידות ואפילו טכנולוגיות לפיתוח להבים למטוסים.  
בצו האביב נשלחתי לערוך סיור תיירותי בעיר נהריה בעקבות מייסדיה הייקים. בדרכי לבית ליברמן, תחנתנו הראשונה, אני נזכר בריקוד שפן השלג הבווארי בפרסומת לפסטרמה של זוגלובק. עוד רגע, כשאכנס למקום בו הכל התחיל, יחזרו התמונות של יהודים יוצאי גרמניה, שהביאו איתם אל הלבנט מוכה הביצות, הבזיזות והשמש הקודחת, את הלייף סטייל האירופאי הייקי, והקימו להם מן מושבת 'ללה-לנד' באמצע הביצות. 
לצורך הסיור אני מצטרף לאורן שוורץ, מושבניק בן הגליל, חוקר ומדריך סיורי נושא והתיישבות בגליל, מחברת "הבה נגלילה". 
 

תחנה 1: בית ליברמן 

ממפת פלשתינה, מהתמונות של גלידה פינגווין על הגעתון ביום פתיחתה ב-1940, מתמונות הבתים הראשונים ברחוב הרצל – מכולן ניכרות דמויותיהם של היהודים האלה, שהפשילו שרוולים וייבשו את הגעתון הגואה (אז מפחוש בערבית) והקימו פה מושבה כפרית רוחשת תרבות, מוזיקה, אופנה, תיאטרון, פנסיונים לחופשות, בתי מרזח וקפה, לצד חקלאות וגידול פירות וירקות מיוחדים כמו תות שדה, ארטישוק ואספרגוס שמיד נחלו הצלחה בשוק. 
ויותר מכל, יזמות. נהריה היא אולי המושבה היזמית ביותר בישראל, לפחות בשנות הקמתה הססגוניות. והיום מה? המפחוש המתורבת נקרא געתון, כשהגשם חזק במיוחד הוא מציף את העיר, ולכותרות מגיעה נהריה בזכות מפעל טקסטיל שניצל ברגע האחרון מסגירה. 
נחזור לבית ליברמן, מוזיאון לתולדות העיר נהריה. את עיננו צדו התמונות של המחזה הראשון שהועלה במושבה, ובתמונה אחרת את המחזאי ד"ר פריץ וולף, אז דמות ססגונית וידועה במושבה, מייבש בעצמו את הגעתון. גם הכלים של מכבסת בלוך הראשונה במושבה, שהייתה ממוקמת ברחוב ז'בוטינסקי של היום, עם המגרדת וכל חומרי הפח הפרה- היסטוריים האלו, שהיו בכל בית בישראל בשנות ה-30' וה-40'.  
המוזיאון שוכן בסמוך לכביש הראשי עכו-נהריה, מצפון לקניון הצפון. הכתובת המדויקת: דרך גדוד 21, נהריה. פתוח גם בשבת. לפרטים: 04-9821516, נייד: 052-5450915, פקס: 04-9822479.  
 

תחנה 2: בית המנהל 

ברחוב קפלן 4 התגורר המנהל המיתולוגי של הבית הספר הראשון במושבה, הרב ד"ר שלמה רילף. תלמידים רבים עברו תחת ידו. לאחת מתלמידותיו, דולי גרינברג שמה, סידר בעזרת ידידו ד"ר בירן מלגת המשך ללימודים בבית הספר הריאלי שבחיפה, משם המשיכה לצבא וללימודי עריכת דין. לימים תהפוך לשופטת בבית המשפט העליון, והציבור הרחב יכיר אותה כדליה דורנר. 
תלמיד אחר שלו נהג לבצע תעלולים רבים. באחד הימים לקח התלמיד, רפי שמו, חצוצרה, ישב מחוץ לבית הספר וחצרץ כל היום, עד שהד"ר רילף כעס וסילקו משם. התלמיד רפי הלך והלך, עד שהגיע לאילת, והקים את המועדון של רפי נלסון. 
הבית, הממוקם בצדה הדרומי של המושבה, שימש עמדת שמירה, ובנו של ד"ר רילף, יצחק, חי בו עד היום. ד"ר רילף שכל את בנו השני בקרבות מלחמת העצמאות חודשים ספורים לאחר שאחיינו, דניאל בן ה-3.5, נהרג מהפצצה סורית במרכז העיר. בסמוך לבית מתפצל רחוב על שמו של ד"ר רילף.  
 

תחנה 3: בית משפחת שטראוס 

משפחת שטראוס עלתה לארץ ביוני 1936. ביום עלייתם ארצה נחתו הילדה וריכארד בחוף ימה של יפו וכעבור שעות אחדות עברו את בית המכס הבריטי ביום קיץ חם ולוהט. האוויר היה רווי לחות השמש סינורה אותם וריחות התבלינים חרכו את אפם. האם הילדה החזיקה בידה את בנה הקטן פטר מיכאל. אחרי שעות של המתנה בבית המכס, כאשר יצאו משם, אחזה אותו היטב, חיבקה אותו ואמרה לו בגרמנית: "אלזו מיכאל', הגענו הביתה. כאשר הגיע משפחת שטראוס לנהריה היא ניהלה רפת של מספר פרות, אך נאלצה לשפוך מיכלים של חלב טרי כיוון שהייקים של נהריה נהגו לשתות חלב משומר מיובא מגרמניה. באחד הימים, כשהתלוננה על כך הילדה בפני חבר משפחה, הוא אמר לה "אז מה הבעיה, ניתן לך מתכון ותייצרי גבינה".  
הילדה אימצה את הרעיון, ועל פתילייה אחת בביתם ייצרה את הגבינה על פי המתכון (אבל בדיוק!). הגבינה נמכרה, והילדה שידרגה את המתכון והמציאה נוספים, וכך במטבחה של הילדה ב-1938 החלה חברת שטראוס.  
בית שטראוס שוכן ברחוב הרצל 111. בגינה המטופחת גם כיום נהג מיכאל הקטן להשתובב. באחד הימים חזר הילד מיכאל הביתה מבית הספר באיחור, וכיוון שידע שאסור לאחר לארוחות, התעכב בגינת הבית, לכלך את עצמו מעט, וחיפש תירוץ למה איחר. הוא נכנס לבית ואמר "הד"ר רילף העניש אותי, ריתק אותי לבית הספר ואף סטר לי שתי סטירות". הסתכל עליו אביו, הד"ר ריכארד, ואמר לו: "שתי סטירות? אם כך ודאי מגיעות לך ארבע", והשלים את המלאכה. "זה היה החינוך הנהרייני", אומר שוורץ. "מוקפד ונוקשה. זה לא היה מיוחד למשפת שטראוס. מיכאל סיפר לי", חושף שוורץ סוד ילדות, "שבאחד הימים הם ירדו לחוף הים, וכל אחד הביא משהו. הוא החליט להביא תרנגולת. הוא ראה תרנגולות ששוטטה בחוץ ליד ביתו, לקח אותה לחצר ושחט אותה. התרנגולת ברחה לו ורצה כשהיא מדממת, חזרה אל חצר ביתו של הרב קלר, רב המושבה, שכנו. הרב עקב אחרי עקבות הדם של התרנגולת, והגיע היישר אל חצר משפחת שטראוס. מיד התלונן בפני ד"ר ריכארד: 'ראה מה עשה לי מיכאל!'. הלכו לשאול את פי הנער, וזה אמר לרב: 'אבל אתה אמרת שתרנגולת משוטטת היא תרנגולת הפקר!'. בסופו של דבר הרב היה מבסוט. מתברר שהילד למד משהו בשיעור וגם חטף על הראש מאבא שלו". 
 

תחנה 4: בית יוסף לוי 

בית יוסף לוי נמצא ברחוב המייסדים 50. לוי נחשב לגואל אדמות הגליל המערבי והכרמל, ורחובות על שמו ניתן לפגוש בכל הערים הגדולות בארץ. היום גרה שם ביתו כרמלה מזורסקי. לאחרונה חשפה את סיפורה באחד מהמקומונים בעיר. ליוסף ולאשתו קלרה לא היו ילדים, אבל לאחותה של קלרה ולאחיו של יוסף, שהיו נשואים גם הם, היו ארבעה ילדים.  
במהלך ביקור משותף בגרמניה ב-1929, נתנה האחות את ביתה התינוקת לקלרה ויוסף, שיאמצו אותה. כך הגיע לארץ כרמלה זומרפלד (שם נעורים) ואומצה על יד בני הזוג לוי. לימים משפחת זומרפלד עלתה גם היא לארץ והתיישבה בנהריה. כרמלה לוי ראתה את אחיה אבל בעיניה אלה היו בני דודיה, והוריה הביולוגיים הפכו לדודיה. כבר מגיל צעיר היא ידעה שהיא מאומצת והיא חיה עם זה מצוין. יוסף לוי הוא למעשה החוזה של נהריה. היה מרוכשי הקרקע הגדולים בארץ ישראל, בגליל, בכרמל, בעמק זבולון ואזורים נוספים בהיקף של מאות אלפי דונם. 
 

תחנה 5: מסעדת פינגווין 

קצת לפני השלאף שטונדה עוצרים לצהריים בפינגוין בשדרות הגעתון. מאז היווסדה הייתה פינגוין למרכז חברתי בנהריה. בשנות ה-40 וה-50 הייתה המסעדה בית שני לכל הוותיקים והעולים החדשים. במלחמת הקוממיות, כשנהריה הייתה נצורה, היה העיתון היחידי בעיר תלוי על קירות המסעדה. גם השיירות ליחיעם הנצורה יצאו מפינגוין. 
עם תחילת המילניום חל שינוי משמעותי בחיי תרבות הבילוי בנהריה, והיא הפכה לגורם משמעותי בחיי הלילה מהקריות צפונה. לא תמיד זה היה כך. פינגווין הייתה שם הראשונה, ובמשך כל שנות קיומה צצו בתי קפה שנפתחו ונסגרו תדיר. השנה (2010) פינגוין חוגגת 70 שנה. משפחת אופנהיימר מחזיקה את קפה פינגוין מ-1940, וזהו בעצם הקפה הראשון בישראל. כן, אחיו התל אביבי הצעיר של פינגוין הוא קפה תמר בשינקין, שנפתח רק שנה אחר כך. היום מנהל את המקום בן הדור הרביעי. אמיר אופנהיימר, בנו של אילן אופנהיימר. אחיו כבר עשו זאת לפניו.  
זיכרון הילדות הראשון של אמיר (29) הוא קילוף תפוחים במטבח: "מגיל מאוד צעיר הייתי בא לקפה. זו הייתה ההזדמנות שלי ושל שאר האחים לראות את אבא, בקפה". מגיל 13 מילא אמיר שלל תפקידים כמלצר ועוזר במטבח ועד ניהול משמרת וניהול בפועל בשנים האחרונות. הקהל הנהרייני הקבוע של פינגוין מתחלק לפי שעות היום, אומר אאפנהיימר הצעיר. בבוקר ניתן לראות קהל של אימהות וילדים והפרלמנט המפורסם שנפגש בכל בוקר בקפה בהרכבים משתנים. בצהריים אלה אנשי עסקים ומי שהגיעו לסידורים בעיר ונכנסים לעסקית, ובערב משפחות ויותר זוגות". 
הקינוח הוא סיפור מיתולוגי מימי ראשית המסעדה. לאדון אופנהיימר היה לקוח קבוע שהגיע כל יום בשעה אחת בדיוק לאכול ארוחת צהריים. יום אחד הגיעה השעה אחת והלקוח לא מגיע. אדון אופנהיימר מביט מעבר לרחוב, ורואה את הלקוח הקבוע בצד השני, בגדה השנייה של הגעתון בבית המרזח של מקס פייגלמן. יום למחרת שוב חוזר הלקוח לפינגוין. אומר לו אדון אופנהיימר, איפה היית אתמול? באחת לא הגעת וראיתי אותך אצל מקס פייגלמן! עונה לו הלקוח, אוי, אל תשאל. הייתי אתמול אצל רופא השניים, והוא אמר לי לאכול בצד השני! 
במסגרת חגיגות ה-70 למסעדה יושק ספר עם תמונות מרהיבות מימיה הראשונים של נהריה, משפחות שטראוס וזוגלובק והווי בית הקפה (חלקם מוצגים כיום במוזיאון בית ליברמן), יתקיימו אירועים מיוחדים בגעתון ויעודכן תפריט חגיגי לשנת ה-70. מסעדת פינגווין, הגעתון 31, טל' 04-9928855. 
 

תחנה 6: רחבת העירייה 

דוגמא נפלאה לתמימות שאפיינה את המושבה ניתן לראות בגלגולו של סמל העיר נהריה. ברחבת העירייה בגעתון ניתן לראות אותו בגדול. בתחילת שנות ה-40' הגיעו נציגי המועצה לבית הספר של נהריה והכריזו על תחרות ציורים לסמל המושבה, כאשר הציור הטוב ביותר ייבחר. ציורו של הנער מבית מאייר וולף נבחר, הוא לחש לחברתו שהיא תראה שהוא ייבחר, אבל את הקרדיט ייקחו ממנו. ואכן כך היה. מפקח במשרד החינוך בשם אפרים אלפרכט הוסיף פסוק באותיות ארמיות בראש הסמל, ומשמעו "ברוך אשר מבנים" (ברכת השם לשבט אשר) והקרדיט מיוחס לו. משפחת מאייר וולף עקרה עם פרוץ מלחמת העצמאות ב-48' לאמריקה, ולימים הפך מאייר וולף הצעיר למנהל של משרד מצליח לעיצוב וגרפיקה. 
 

תחנה 7: טיילת חוף הים 

קצת לפני הטיילת שוכנת מסעדת השף "אידה" וביסטרו "אידל'ה" הסמוך לה. רבים מסלבריטאי ארצנו ביקרו בה ובאתר וואלה בחרו בה לאחת מ-8 מסעדות השף הטובות בארץ. המסעדה ממוקמת במבנה מיוחד ומשומר, ביתו לשעבר של גרשון טץ, ראש העיר הראשון של נהריה, ונקראת על שם אישתו, אידה. רק לאחרונה בחרה משפחת רבין באידה לקיים בה כינוס משפחתי נרחב ובכך סגרה מעגל, מאז שמר יצחק רבין מבית ליברמן על הנקודה האסטרטגית נהריה כמפקד צעיר בהגנה. 
כשיורדים לטיילת חוף הים ולמסעדות שלאורכה, הקו הקולינארי משתנה. כאן הולכים על תפריט פשוט וענייני, כשהעיקר זה האווירה. בין מקומות הבילוי השווים המצויים על הטיילת ולאורך שדרות הגעתון ניתן למצוא את סוגו בר ואת לוי'ס (טאפאס-בר חדש), ממש על הטיילת יש את "הטרסה", ה"ורה בר" ו"רוגע", כולם בבעלות איש הלילה הנהרייני אסי אטדג'י. עוד חיי לילה בנהריה: "דיסטורשן" על הגעתון לקהל מעורב, ההנדריקס פאב לצעירים באיזור התעשייה הצפוני על כביש נהריה ראש הנקרה, פאב השכנה בוייצמן 63, גם היא של אטדג'י ועוד. 
 

תחנה 8: פנסיון ארנה  

יותר ויותר מתיישבים חיפשו תעסוקה מכניסה יותר מאשר ענף החקלאות. המהנדסים, הקבלנים, קצינים בריטים, כולם חיפשו מזג אויר נוח ואווירה אירופאית בנהריה. עובדה זו גרמה לתושבים לעבור לענף השכרת החדרים ולבניית פנסיונים לאורחים והפכו את נהריה למקום נופש עם חוף רחצה, מסעדות וחדרי אירוח, ולמעשה עיר הקיט של הצפון. רבים מהזוגות הצעירים שנישאו בימי ראשית המדינה בחרו בנהריה לירח הדבש שלהם. את הרישיון הראשון לפתיחת פנסיון קיבלה הגברת טוטי לוי, גיסתו של היזם יוסף לוי, בשנת 1936. לאחר מכן נפתח בית כהן וברשימת האורחים של הפנסיון ניתן למצוא את כל הצמרת של היישוב. חיים ויצמן, דוד בן גוריון, משה שרת ואפילו מייג'ר בלפור, אחיין של הלורד בלפור הנודע. מלון "ארנה" נבנה דור מאוחר יותר, נוסד בשנת 1960 כמלון משפחתי. במשך הזמן רכש לעצמו המלון מוניטין ומאז ועד היום הוא משרת תיירות פנים וחוץ, עבור אלו המחפשים חופשה באווירה משפחתיים, ממש כמו בימי הפנסיון העליזים של נהריה. מלון ארנה, ז'בוטינסקי 29, טל' 04-9920170. 
אם ניסע צפונה על קו החוף ונעבור את הטיילת, יינשאו לשמאלנו מבנים עזובים של בתי מלון מתקופת תיירות המרפא ונופשוני ההסתדרות בשנות ה-80'. רצועת המלונות הזאת זקוקה ליד יזמית ונועזת, ונדמה שלעירייה הנוכחית אין כל פיתרון או מענה. 
 

תחנה 9: הגן הזואולוגי בוטני  

הגן הבוטני זואולוגי של נהריה נמצא בליבה של שכונת רסקו הוותיקה, שהזמן, כך נדמה, עומד בה מלכת. זהו בעצם כפר קטן באמצע העיר, וילות עם משקים, כלבים מטיילים, שדות, וכל זה כחלק של עיר. הכניסה לגן ברחוב בן גאון 8, מחדדת את תחושת הזמן שקפא. כשנכנסו לא היו מבקרים כלל, אף לא ילד, והחיות נראו די משועשעות מנוכחותנו. הפארק משתרע על מספר דונמים ועבודת הגינון בו יפהפייה. הראשון שמקבל את פנינו הוא הסורקיטה, חיה מדרום אפריקה שחיה בלהקות וכשהיא מזהירה מפני סכנה היא נעמדת על שתי רגליה וצווחת. אחרי שעברנו את ה"מרות" העדינות והשקטות, שהגיעו מארגנטינה, אמרנו שלום לרקון, ופגשנו תוכים צבעוניים ומרהיבים, הגענו לכלוב הלמורים. הם נראו חסרי נחת, אולי הפרענו להם לשלאף שטונדה הנהרייני. שטח המחיה של הקופים הללו מוקף גדר חשמלית, כנראה הם ערסים במיוחד. אחרי שהטווס קיפץ אל חומת הפארק, התקרבתי אל שטחו של החטמן החום, שהגיע מאמריקה, והדגים לי מה קורה בזמן הצייד: הוא נעמד על עץ, צורח בקולי קולות, בעוד חבריו מלקטים למטה לטאות שנבהלות מהצרחות.  
חסידות לבנות שוטטו חופשי על המדשאות, אבל החוויה החזקה הייתה ניסיונה הנואש של בת היענה למשוך את תשומת לב המצלמה שלי. היא רקדה לי מן ריקוד טרנטלה פראי ואלים בכל פעם שכיוונתי את הפלאש. בסוף נרגעה ונתנה לי תמונת פרופיל ראויה. משם המשכנו אל כלובי הנחשים שעשו את שנתם, ויצאנו מהגן. איך אפשר שלא לסכם יום כזה בלי כוס קפה במסעדת "בנחלה", בשכונת רסקו. הלכנו על קפה ומבחר עוגיות הבית שנאפות במקום, וסיכמנו בנחת, בין העצים, בשעת בין ערביים את רשמי הטיול בעקבות החלוצים הייקים של נהריה, ועיר הפלאים הזאת שעם הזמן, ההכרח המוניציפאלי הפכה לעוד עיירת ספר ישראלית.  
הגן הזואולגי בוטני רחוב בן גאון 8, א-ה 9-17, שישי עד 15, שבת פתוח מלא. טל' 04-9517491. 
קפה מסעדה "בנחלה" יצחק שדה 17א' טל' 04-9512074. 
 

תחנה 10: אטרקציות בחוף 

אם יש לכם עוד כוח לנצל את יום הטיול, סיום בחוף הים עם אטרקציה מיוחדת הוא התחנה הבאה שלכם.  
מועדון הצלילה פוצקר ממוקם על הים, במעגן הדייג הנמצא בצפון נהריה ופתוח 7 ימים בשבוע. במועדון מגוון פעילויות המתאימות לטווח רחב של גילאים החל מגיל 5: שייט בסירות, צלילה ועוד. במקום חנות לציוד צלילה, דייג, שחיה, שייט וספורט ימי של מיטב החברות המובילות בשוק.  
צפונה משם, למי שהתקציב נמוך יותר, ניתן להשכיר אופניים משפחתיים ולפדל לאורך החוף בצוותא, בשבת שמשית במיוחד. את השובר רוכשים בקופת אתר ראש הנקרה בקצה הצפוני של המדינה, כ-10 דקות נסיעה מנהריה. 
פוצקר, המגינים 5 נהריה, 04-9511503. 
אתר ראש הנקרה 073-2710100. 
 

ומה עוד 

בסמוך לחוף, בקצה הגעתון, מצוי פארק הספורטק, הכולל מגרשי ספורט, שטחים ירוקים משטחי החלקה לגלגילוית למיניהן. 
פארק "גיל לכל גיל" בקצה רחוב עלייה בצפון העיר כולל קומפלקס מרהיב של מגלשות, מתקני שעשועים ופינות ישיבה.  
מגדל המים ברחוב ז/בוטינסקי 12 הוא אתר היסטורי שכיום משמש כגלריה לאמנות. לפרטים ותיאום ביקורים 04-9511214. 
גלריית ברחוב לוחמי הגטאות 34 מציגה תערוכות מתחלפות של אמנים מהאזור ומכל הארץ, ומקיימת הרצאות ואירועי תרבות שונים. לפרטים 04-9926819, 052-2349527. 
הכרכרות המפורסמות של נהריה מחכות לכם בחודשים יולי עד ספטמבר. יציאה מהצד הצפוני של שדרות הגעתון מול בנק דיסקונט. פרטים בחברה הכלכלית לנהריה 04-9879882. 
רכבת ערים חביבה פועלת בחודשי הקיץ ובחגים בין השעות 17:00-22:00 פרט לימי שישי. יוצאת מהגעתון מול בנק דיסקונט. 
 
 
 
* לפרטים והזמנת סיורים: גדעון סגלי 04-9858909, 054-5600105, segali@matzuva.org.il. אורן שוורץ "הבה נגלילה" (טיולים באנגלית ובעברית) טלפקס 04-9825191, 052-2377496, yahel200@017.net.il. 
 
 
 
צילומים: הדס כרמונה, ארכיון בית ליברמן, עידוא דגן 
 
בתמונות: 
שדרות הגעתון, רחובה הראשי של נהריה 
בית ליברמן מבפנים 
בית שטראוס 
בגן הזואולוגי בוטני 
הילדה וריכארד שטראוס 
ד"ר פריץ וולף מייבש את הגעתון 
פינגווין היום ובשנות ה-70'

תגובות לכתבה



  • בית ליברמן
    בית ליברמן
  • בית שטראוס
    בית שטראוס
  • הילדה וריכרד שטראוס
    הילדה וריכרד שטראוס
  • ד"ר פריץ וולף מייבש את הגעתון
    ד"ר פריץ וולף מייבש את הגעתון
  • הגעתון כיום
    הגעתון כיום
  • גן זואולוגי בוטני
    גן זואולוגי בוטני
  • פינגווין בשנות ה-70
    פינגווין בשנות ה-70
  • פינגווין היום
    פינגווין היום