פנאי - פורטל התיירות של הגליל מערבי

כניסה ללקוחות
צימרים ובתי מלון מסעדות ואירוח אטרקציות ואתרים טיפולים וספא טיולים ומדריכים תרבות ואומנות שופינג ומתנות לקבוצות וארגונים

כדאי לכם



פעמיים מבצר עם אחד סוכר

קבלו מסלול מכונית ורגליים ממעיליא למנות, כולל שני מבצרים, חירבות, צוק, מקומות לאכול, צמחייה, ארכיאולוגיה ומפעל סוכר צלבני / הדס כרמונה

דרך הנוף ממעיליא למנות הוכשרה לראשונה על ידי הקרן הקיימת לישראל בשנת 1993, וכיום רובה סלולה באספלט ועבירה לכל רכב. לאורך כעשרה ק"מ בין הכפר הציורי מעיליא בשיפוליו הדרומיים של הר זיו לצומת מנות במערב נצא למסע היסטורי מתקופת הצלבנים עד להווה, מועשר בנוף עוצר נשימה, צמחייה ארצישראלית, יישובים עתיקים וכמה מקומות מתוקים.  
נוסעים על כביש 89 בין מעלות לנהריה. תחילתה של דרך הנוף ביישוב מעיליא – ישוב יווני קתולי, אשר נמצא בשוליו הדרומיים של הר זיו, מערבית למעלות תרשיחא. הדרך מסתיימת בצומת מנות. ניתן להתחיל את הטיול הפוך, מצומת מנות (כביש 70) צפונית לצומת כברי.  
אחרי התלבטות קלה, החלטנו להתחיל במעיליא לראות את המבצר הראשון להיום, מבצר המלך. נכנסים בצומת הראשי (כביש 89) למעיליא. נוסעים כ-400 מ' במעלה הרחוב ופונים ימינה. נסיעה של כ-500-400 מ' בכביש מתפתל עד למציאת חניה.  
מבצר המלך (שַאטוֹ דֶה רוּאַ) נבנה במאה ה-12 על ידי מלך ירושלים כריבוע גדול (Castrum) בן 4 מגדלים בכל פינה. במשך השנים עבר המבצר ידיים רבות: באמצע המאה ה-12 הפך המקום לנחלה פיאודלית, מאוחר יותר נכבש על ידי צַלַאח א-דין, אך הוחזר שוב לבעליו הקודמים. בשנת 1220 נמכר המבצר למסדר הטבטוני (הגרמני) רק כדי להיכבש כארבעים שנה יותר מאוחר ע"י בַיְבַרְס הממלוכי. 
עם השנים נפגעה שלמותו של המבצר וכיום הוא חלק בלתי נפרד מהשכונה שנבנתה סביב לו, כך שעין בלתי מיומנת תתקשה להבחין היכן נגמר המבצר ואיפה מתחילה הבניה החדשה. בסמוך למבצר נמצאים כנסייה ובית בד. 
בדרך חזרה לכביש הראשי נעצור לקפה ופרילינים בלגיים בבית הקפה "פראלינט". נמשיך לכיוון הכביש הראשי אך ממש לפני הצומת, נפנה ימינה לכביש פנימי שעולה לעבר נקודת תצפית מרהיבה, שיש הקוראים לה מצוק הנשרים. ביום צלול נוכל לראות ממנה גם את החרמון. נסיעה בעקבות השלטים ל"עזבה החוה של אליאס" תביא אתכם לנקודת חנייה, שממנה נקיף את העזבה של אליאס מימין ונמשיך בדרך מסומנת בקו אדום מאולתר. שימו לב! נקודת התצפית אינה מתאימה בשום פנים ואופן לילדים. אין בה שום מעקה או מתקן מגן. למבוגרים שביניכם, כשתגיעו לנקודת התצפית מומלץ לשבת ולהסתכל על הנוף מקצה לקצה ולנשום 100 אחוז אוויר גלילי. למטה זורם (כשהוא זורם) נחל כזיב ואם נסתכל טוב נראה לצד הנחל טחנת קמח ישנה.  
נחזור לכביש הראשי של הכפר ונמשיך בכביש לכיוון מצפה הילה. הישוב הוקם ב-1980 ולצערנו כבר כולנו מכירים את שם הישוב ושמו נקשר בחייל השבוי גלעד שליט. בהמשך הכביש רחבת מידע ובה שלט הכניסה לדרך הנוף, כולל מפה והסבר של קק"ל. למעוניינים לעשות גיחה נוספת ניתן להחנות ולרדת בשביל המסומן לעין שעל וחורבת בלטון. לממשיכים, לאחר עוד כ-400 מטר נפנה ימינה בדרך עפר הפונה צפונה אל מבצר המונפורט וחורבת נחת.  
חורבת נחת היא מחצבת אבן עתיקה שסיפקה את אבני הבנייה למבצר המונפורט. שביל קדום, מוסתר ברובו, חלקו חצוב בסלע, מוביל אל המבצר כקילומטר אחד במורד השלוחה. לאורכו פילסו דרכן עגלות עמוסות אבנים במשקל של טונות רבות. במרכז המחצבה בולט גוש סלע שעליו נבנה מגדל שמירה "הטוּרִיס" ובליבו בור מים. אל המגדל מטפסות מדרגות חצובות.  
כדי להגיע לחורבת נחת, מחנים ברחבה הגדולה וממשיכים ברגל. הדרך לא מסומנת ובאופן כללי, מהחניה, הכיוון הוא קצת צפונה ומערבה. הולכים כ-200 מ' צפונה ופונים מערבה. אני הלכתי דרך חורשת אלונים וכשהגעתי יכולתי לצפות על המחצבה קצת מלמעלה ולקבל באותה הזדמנות הצצה על מבצר המונפורט. 
מבצר המונפורט הוא מבצר צלבני השייך למסדר הטבטוני ונבנה על שרידי חווה חקלאית קדומה. החווה הייתה שייכת לאחוזה הפיאודלית שבמעיליא ובמשך השנים גדלה חשיבותה, והיא נקראה בשם "מצודת המלך החדשה" להבדיל מהמצודה הישנה במעיליא, שביקרנו בה לא מזמן ונקראת כאמור "מצודת המלך". אבירי המסדר הטבטוני שדיברו גרמנית קראו למבצר המונפורט "המבצר החזק", שהוא תרגום משמעות השם בצרפתית Montfort שפירושו ההר החזק. פירוש שמו הערבי, "קלעת אלקרין", הוא "מבצר הקרן הקטנה". 
ממשיכים. חוזרים לרכב ומכאן דרך הנוף מסומנת בסימון שבילים כחול. כעבור כקילומטר נעצור ליד קבוצת חרובים גדולה מימין לדרך. ונסתכל אל הנוף. מצפון בולט אפיקו התלול של נחל כזיב, מדרום לשלוחה נחל נחת המתחבר בהמשך אל אפיקו של נחל שעל. הצומח סביב הינו חורש ים-תיכוני שופע אלון מצוי ואלה ארצישראלית. כדאי לצאת לסיור קצר בחורש צפונית לחרובים, ולקבל תצפיות מרשימות אל מבצר המונפורט. 
נחזור לרכב ונמשיך אל הנקודה הבאה כעבור כמעט שני קילומטרים. בצפון (ימין) נראה את השלט של חורבת בית אוריה. השרידים במקום דלים מאד; שרידי בתים, מתקני בתי בד וגיתות. כאן היה יישוב כפרי קטן שהוקם בתקופה הרומית. למעוניינים, מדרום (משמאל) דרך עפר מסומנת ירוק אל נחל שעל המתאימה למסלול רגלי או לג'יפים. 
ממשיכים בדרך הנוף. הדרך עוברת במצפה מנות, ישוב שהוקם ב-1984 והוגדר לאחרונה כישוב תיירותי. ניכנס דרך הכניסה האחורית של המצפה. הדרך עוברת במכוורת של נגה ראובן שעושה דבש נפלא ומיוחד. במכוורת אפשר לבקר, בתאום מראש (054-4967420, 04-9806005, בשבת סגור) ולקבל הסבר מלווה בטעימות על תהליך הכנת הדבש מהפרח עד הצנצנת. למעוניינים יש במקום חנות עם מוצרי דבש משובחים. עוד מקום מתוק במנות הוא בית הקפה והקונדיטוריה טראפלס, שמכין ארוחות בוקר, קישים, עוגות מיוחדות, פטיפורים וטראפלס הבית (סגור בשבת). 
נצא מהשער המערבי של היישוב ונמשיך בכביש המתפתל מערבה. כשנבחין בשלט המציין את השביל לחורבת מנות נחנה את הרכב. השביל המסומן בירוק נפרץ ע"י קק"ל בשיתוף מתנדבים וסומן על ידי הוועדה לסימון שבילים של החברה להגנת הטבע (לחילופין, ניתן להגיע עד הצומת עם הרכב ולחפש בצד הדרום-מזרחי של הצומת מעבר מיוחד שאינו עביר לבקר ולטפס טיפה היישר אל מתקן הסוכר). נלך במסלול קל בן 1.5 ק"מ המוביל לחורבת מנות ומפעל הסוכר. המסלול מסתיים בצומת מנות עבדון, כ-500 מ' מערבה מנקודת ההתחלה וטובל בחורש טבעי של שיזף מצוי, חרובים, אשחר ארץ ישראלי ואלת המסטיק. מהשביל תצפיות אל מישור החוף של הגליל המערבי ואל רכס סולם צור. בדרך חולף השביל בשרידי היישוב הצלבני מנות. במקום גם שרידים של יישוב קדום יותר מהתקופות הרומית והביזנטית אך שרידיו דלים. היישוב הצלבני במקום מוזכר בתעודות צלבניות כמרכזה של סניורה צלבנית ותעשיית סוכר (זהירות! לאורך השביל מספר בורות מים פתוחים).  
המסכרה של מנות הוא אחד ממפעלי הסוכר הצלבניים הגדולים ביותר בארץ ישראל. שדות האבוקדו והבננה היו בתקופה הצלבנית מטעים של קנה סוכר שהושקו מהנחלים בצת, כזיב וגעתון.  
במשטח הסלע המזכיר במעט גת או בית בד היה מתקן ייחודי לסחיטת המוהל מהקנים המרוסקים. צפונית למשטח ונושק לו, קיר אבן – שרידי אמת מים שהוליכה את מי נחל כזיב אל מפעל הסוכר. מערבית מכאן בקצה האמה ניכרים שרידי מבנה גדול. המים הרבים שימשו להנעת גלגל כפות (במרתף המבנה) שהניע באמצעות ציר אנכי את אבני הריסוק (בקומה מעל). בדומה למתקן ריסוק של בית הבד. לאחר הריסוק הקנים הועברו אל משטח הסלע ושם עברו תהליך של סחיטה באמצעות מתקן בורג. את המוהל הנסחט בישלו בכלים גדולים במשך שעות רבות. עם קבלת התמיסה הרצויה יצקו את הנוזל לקנקני חרס חרוטיים וייבשו אותם בשמש.  
נחזור לרכב ונמשיך. לאן? מכאן אתם ממשיכים בעצמכם. דרך הנוף הגיעה לקיצה. אבל תמיד אפשר לעשות אותה שוב מהסוף להתחלה. מומלץ במיוחד לעשות אותה בבוקר או אחרי הצהריים לקראת השקיעה ממזרח למערב. 
 
* הכתבה נכתבה בעזרתו האדיבה של כליל אדר, איש קק"ל וחמליהו, איש של חוץ.

תגובות לכתבה



  • מצודת המלך והשכונה במעיליא
    מצודת המלך והשכונה במעיליא
  • צוק הנשרים. איכשהו מי שמצלם נזכר שהגיע זמן לפדיקור
    צוק הנשרים. איכשהו מי שמצלם נזכר שהגיע זמן לפדיקור
  • ח'רבת נחת ותיירים
    ח'רבת נחת ותיירים
  • מפעל הסוכר. מתוקים, הצלבנים
    מפעל הסוכר. מתוקים, הצלבנים
  • מראה כללי מחלון האוטו
    מראה כללי מחלון האוטו