א-לה כפר גיליון 198 ספטמבר 2011 | חוויה: צניחה חופשית - אחינועם כץ

חוויה: צניחה חופשית - אחינועם כץ

הכי קרוב ללעוף

שליחת א-לה כפר קפצה ממטוס בגובה של ארבעה קילומטרים. והיא רוצה עוד

אחרי עשר דקות טיסה הגענו לגובה של כארבעה קילומטר. הדלת נפתחה ופתאום כל הפחד נעלם. אדרנלין טהור התחיל לשטוף אותי, חייכתי חיוך ענק כשהתיישבנו גלעד ואני על קצה המטוס, מוכנים לקפוץ למטה.

צניחה חופשית היא אחד הדברים שהיה ברור לי שאעשה מתישהו במהלך החיים. מין חלום כזה שהתיישב לי בראש איפשהו בשלהי כיתה ט', כשקנינו לאחת החברות צניחה מתנה ליום הולדת.

ובגיל 22, שבע שנים אחרי, גם הפעם כמתנה ליום הולדת, עליתי לסיטרואן עם המשפחה וחברה טובה ונסענו למועדון פרדייב בחוף הבונים להגשים את החלום.

כל הנסיעה לא ירד לי החיוך מהפנים, ולמרות הכחשותיי החוזרות ונשנות, היה ברור לכולם שאני גם מתרגשת וגם קצת לחוצה. הגענו בקלות בזכות השילוט הברור למתחם המקסים של המועדון וישר נסחפנו בהתרגשות שמסביב. עשרות אנשים רוחשים במקום, צונחים, מלווים ואנשי צוות, וכולם תוססים ומתרגשים ובעיקר מחייכים.

המארחת שלנו, נופר, לקחה אותנו לראות סרט הדרכה קצר ואחרי מילוי זריז של טפסים רשמו אותי ליעף (קבוצת צונחים) 15. אחרי המתנה של 10 דקות נוספות פגשנו את מדריכי הצניחה שלנו שהלבישו אותנו ברתמות. אני קיבלתי את המדריך גלעד שמאותו רגע לא הפסיק להצחיק אותי, כולל בריקוד ראפ סוער בדרך למטוס.

אחרי אימון קצר, במהלכו תרגלנו מה צריך לעשות במהלך הטיסה והצניחה, נפרדתי לשלום מהמשפחה בתקווה לראות אותם שוב בקרוב (אבל לא בקרוב מידי) ועליתי למטוס. מהר מאוד הבנתי, לפי המיקום שלנו במטוס, שגלעד ואני קופצים ראשונים. הסתכלתי עליו בבעתה. הוא חייך.

התחלנו להמריא. הבחורה שלידי עצמה עיניים והתנשמה בכבדות. הבחור מאחוריי ניסה להתלוצץ ולא ממש הצליח מרוב לחץ. בכל זאת מפחיד כל העסק הזה.

הקרקע הלכה והתרחקה ואני השתדלתי ליהנות מהנוף המטורף של חוף הבונים והכרמל, מנסה לשכוח שעוד כמה רגעים אני אמורה פשוט לקפוץ לתוכו. ואז הגענו לרגע שבו הדלת פתוחה ואנחנו על קצה המטוס, עם האדרנלין והחיוך. לרגע עוד חולפת בי המחשבה כמה זה נוגד כל הגיון בריא לקפוץ ממטוס בגובה 12,000 רגל, אבל מהר מאוד היא נעלמת ומתחלפת במחשבה אחרת: וואו, זה מדהים לקפוץ מגובה של 12,000 רגל. וחוץ מזה, בשלב הזה כבר אין כל כך ברירה.

הצלם שלי, ישראל, שאחראי על התמונות המדהימות והסרטון מהחוויה, קפץ שנייה לפנינו ואנחנו אחריו. הנה אנחנו עפים.

קשה לתאר את התחושה הזאת, של נפילה חופשית במהירות של 200 קמ"ש לכיוון הקרקע. אושר צרוף מציף אותך, אף לא שמץ של פחד. הים והשדות פרוסים מתחת, מלא אוויר מקיף אותך וחולף על פנייך ברוח שורקנית, ראות מדהימה ותחושה שאין דומה לה.

50 שניות של טירוף, ואז המצנח נפתח ופתאום שקט. הכל מאט ונרגע ואפשר להסתכל מסביב ולהבין שזה הכי קרוב שיש ללעוף. פתאום יש זמן להסתכל מסביב, לראות את החוף מזווית שעוד לא ראיתי, לנשום עמוק ולא להפסיק לחייך לשנייה.

גלעד נותן לי לנהוג קצת במצנח ואחרי שהוא מוודא שאני בקטע של אקסטרים (כאילו שבחירה בצניחה חופשית כמתנת יום הולדת זה לא מספיק ברור) אנחנו עושים סללומים באוויר. לקראת הנחיתה גלעד לוקח את המושכות בחזרה ואנחנו נוחתים על הדשא הירוק של המועדון. ברגע שהרגליים נוגעות בקרקע אני מכריזה בקול גדול של ילד שהרגע ירד מהמתקן הכי שווה בלונה פארק: "רוצה עוד פעם!".

המשפחה מחכה לי ומוחאת כפיים בהתלהבות ואני רצה אליהם לא לפני שאני נפרדת בחיבוק ותודה ענקית מישראל הצלם וגלעד המדריך, שהפכו את החוויה הזאת לאדירה אפילו יותר. כשאני חוזרת למתחם רק מחשבה אחת עוברת לי בראש. טוב, אפיה נרשמים פה לקורס?

***

מועדון פרדייב, חוף הבונים, 1700-702024, 04-6391068, www.paradive.co.il