א-לה כפר גליון אוגוסט 196 | פתח דבר - ניר שילה

פתח דבר - ניר שילה

בין ט' באב לט"ו באב, בין צום לאהבה, אמצע הקיץ וחם, חם מאד. לרוב ימי קיץ לחים וחמים אלו ידועים כ"עונת המלפפונים", בה שום דבר אינו קורה, מקסימום יוצאים לחופשה. הקיץ הזה חם מאד ולאו דווקא בהיבטי מזג האוויר. אנרגיות מבעבעות יוצרות חום, מניעות תהליכים, מפיחות תקווה, מתגברות ועולות.

ב-ט' באב, היום בו אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש, עמד אחד העם בכותל וכתב: "ואנוכי עומד ומסתכל בהם ובכותל ומחשבה אחת תמלא את כל חדרי ליבי: האבנים האלה עדים המה על חורבן ארצנו, והאנשים האלה – על חורבן עמנו. איזה משני החורבנות גדול מחברו? על איזה מהם נבכה יותר? ארץ כי תחרב והעם עודנו מלא חיים וכוח. יקומו לה זרובבל, עזרא ונחמיה והעם אחריהם, וישובו ויבנוה שנית; אך העם כי יחרב, מאין יבוא עזרו?"

ואכן עם ישראל עוצמות אדירות לו ובדרך פלא מרשימה אנחנו מצליחים כעם לשרוד ולפרוח משך כל הדורות. למרות חורבנות פיזיים וגלות ארוכה בת אלפיים שנה, פוגרומים, רדיפות, שואה, אנו קמים כל פעם מחדש ורוחנו איתנה. אמירתו של אחד העם בכותל המערבי ב-ט' באב, מתקשרת עם המחאה החברתית הגואה בכל פינה – "אך העם כי יחרב מאין יבוא עזרו?".

ואכן כוח פנימי בעם, של העם, מתפרץ כעת ושומר כי עם לא יחרב, זועק לצדק חברתי, לדבר פשוט מאד – אפשרות לחיות כאן בארץ ישראל בכבוד. לפני חודש איש לא יכול היה לצפות את המחאה, נראה היה כי מחאות מסוג זה יכולות להתרחש רק מול משטרים טוטליטריים בהם אין חופש ביטוי. והנה טפחה המציאות על פנינו ומסתבר שחופש הביטוי אינו מרפא לכל. או לחלופין חופש הביטוי אינו מחייב הקשבה... שלא להרחיק ולומר פעולה. מהפיכת התקשורת של המאה ה-20 משנה חברות במאה ה-21. הטכנולוגיה והרשתות החברתיות יוצרות תשתית חדשה ומגדירות למעשה מחדש את הדמוקרטיה ואת התפקיד שלנו, האזרחים, במערכה. זוהי ללא ספק תקופה מרתקת, רבת אתגרים, סכנות ותקוות רבות.

אסיים בשירם של יהונתן גפן ודויד ברוזה "יהיה טוב", כולל הבתים החדשים שנוספו לו ובתפילה לשחרורו המהיר של גלעד שליט בריא ושלם.

 

יהיה טוב / יהונתן גפן

אני מביט מהחלון
וזה עושה לי די עצוב,
האביב חלף עבר לו
מי יודע אם ישוב
הליצן נהיה למלך
הנביא נהיה ליצן
ושכחתי את הדרך
אבל אני עוד כאן

ויהיה טוב
יהיה טוב, כן
לפעמים אני נשבר
אז הלילה
הו הלילה
איתך אני נשאר

ילדים לובשים כנפיים
ועפים אל הצבא
ואחרי שנתיים
הם חוזרים ללא תשובה
אנשים חיים במתח
מחפשים סיבה לנשום
ובין שנאה לרצח
מדברים על השלום

ויהיה טוב...

שם למעלה בשמיים
עננים לומדים לעוף
ואני מביט למעלה
ורואה מטוס חטוף
ממשלה של גנרלים
מחלקת את הנוף
לשלהם ולשלנו
ולא רואים ת'סוף

הנה בא נשיא מצרים
איך שמחתי לקראתו
פירמידות בעיניים
ושלום במקטרתו
ואמרנו בוא נשלימה
ונחיה כמו אחים
ואז הוא אמר קדימה,
רק תצאו מהשטחים.

ויהיה טוב...

כבר שנים רבות שתקנו
והושפלנו עד עפר.
מממשלות ספרו ת'כסף,
איש אותנו לא ספר.
לא, העוני הוא לא פשע
ואנחנו לא נשלים
עד שירד שלטון הרשע
ממגדלים לאוהלים.

ויהיה טוב, כשנהיה רוב -
מאילת ועד חצור.
גם אם ארוכה הדרך
נצעד, לא נעצור.

לא נקשיב לדמגוגיה,
איש אותנו לא יפחיד -
כי למי שאין לו כלום
גם אין מה להפסיד.
בקלות אתה נשלחת
למות במלחמות
אך אם חי תחזור הביתה
אין חיים ואין דירות.

ויהיה טוב, כשנהיה רוב
ונצעד ללא מורא
רבבות אחים לאוהל
במלחמת אין ברירה.

אני מביט מהחלון אולי יגיע יום חדש.

 

קריאה נעימה