א-לה כפר גיליון 195 יולי 2011 | מהכפר לליגת העל

מהכפר לליגת העל

ירדן כהן, שחקן כדורגל מכפר ורדים, ישחק בעונה הבאה במכבי נתניה ויתאמן אצל ראובן עטר

ענת יתח

 

הוא רק בן 19 וחצי, וכבר הולך לשחק בליגת העל בכדורגל. ירדן כהן, חייל מכפר ורדים, חתם לחמש שנים במכבי נתניה מליגת העל לחוזה של חמש שנים, והגשים בכך חלום ילדות.

החלום החל בגיל שבע. ירדן התחיל לשחק כדורגל כתחביב, ומהר מאוד התברר לו, למשפחתו ולמאמניו שמדובר בכישרון יוצא דופן. אמו של ירדן, סיסי כהן: "בגיל 11 ירדן כבר שיחק בקבוצת הילדים של מכבי חיפה וכבר אז היה ברור שכדורגל הוא המהות של הילד. בשלב מאוחר יותר הוא נפצע ומאחר שגם לא כל כך הסתדר עם המאמן שלו, החליט שלא לחזור עוד לשחק בקבוצה". לאחר הפציעה המשיך ירדן לשחק בחוג כדורגל בכפר ורדים, ומאמנו היה אז אייל ברקוביץ, בשנה בה אימן בכפר. ירדן: "מסתבר שאייל סימן אותי. פעם אחת הוא השאיר אותי אחרי האימון ואמר לי: 'ילד, יש לך עתיד בכדורגל, אבל לא כאן, ממש לא כאן. אם זה מה שאתה רוצה באמת, הגיע הזמן לחשוב על שינוי'. בהמשך הוא ביקש להיפגש עם ההורים שלי ואז בעצם החלטנו על לימודים באקדמיה לכדורגל בנהלל".

לאחר שהספיק ללמוד שנה אחת בלבד בחטיבת הביניים 'קשת' בכפר ורדים, עבר ירדן לנהלל, שם המשיך ללמוד ובמקביל לשחק. ירדן: "במקביל ללימודים באקדמיה שיחקתי במכבי נצרת עילית, בשלב הראשון בקבוצת הנערים ולאחר מכן בבוגרים, כשהקבוצה שיחקה בליגה לאומית. עבדנו אז קשה מאוד כדי שהקבוצה לא תרד מהלאומית והצלחנו לשרוד בליגה. במקביל התחלתי לקבל הצעות מקבוצות שמשחקות בליגת העל שביקשו שאצטרף אליהן, בין הפונות הייתה גם מכבי חיפה, אבל בחרתי ב'מכבי נתניה', מאחר שהמאמן שלה הוא ראובן עטר ואני מעדיף לשחק אצלו".

בין לבין הגיע זמן הגיוס לצה"ל, אלא שאז התחילו גם הבעיות. בשלבים הראשונים סירב צה"ל לשחרר את ירדן לאימונים ומשחקים.

היה חשש שהקריירה תתעכב בגלל הצבא?

"בטח שהיה, אבל אני לא ויתרתי ועבדתי קשה כדי להגיע למקסימום הישגים. ברגע שבצבא הבינו שאי אפשר לעצור אותי ושאני מטפס למעלה למרות הבעיות האלה, הם הרפו והבינו שהם חייבים לוותר. היום אני משרת בבסיס מזון בטירה, אבל השירות מותאם למחויבויות שלי בכדורגל. במקביל עברתי להתגורר בנתניה ואני מתאמן פעמיים ביום במסגרת הקבוצה. זה לא פשוט אבל זה כיף גדול. הגשמתי חלום".

אילו עוד יעדים יש בחלום הזה?

"טוב, יש עוד זמן, אבל אני אגיע בסוף לשחק בקבוצות נחשבות כמו מכבי חיפה או הפועל תל אביב".

ומה עם חו"ל?

"ברור, אני חייב להגיע גם לשם, ותהיי בטוחה שאני אהיה שם".

ומה עם זמן פנוי? חברים? חברה?

"האמת שהייתה לי חברה הרבה זמן, אבל זה לא הלך. אז עכשיו אני לבד, ובקשר לזמן פנוי, אין הרבה, יש פה ושם, אבל גם אז, אחרי שני אימונים ביום  למי יש כוח בכלל? יש לי חברים טובים שמפרגנים מאוד וכשאפשר אז גם מבלים".

האם סיסי מספרת שכמו כל אמא יהודייה גם היא חלמה שהבן שלה יהיה רופא או מהנדס, אבל היום, כשהיא רואה וחווה את האושר שלו היא מרגישה מסופקת לחלוטין. "נו, אני לא שונה מאימהות אחרות שרוצות הכי טוב לילדים שלהן. אלא שאני מבינה שהכדורגל הוא הכי טוב בשביל ירדן. מאז שהוא בן 7 אני מלווה אותו לכל אורך הדרך, נמצאת בכל המשחקים, מעורה בכל מה שקורה ומבינה היטב שזה העתיד שלו. רק לפני חודש הוא יצא לשחק בטורנירים באוסטריה עם נבחרת ישראל כהכנה ליורו 2013 שייערך בארץ ובחודש הבא ייסע באותה מסגרת לאוקראינה. אני גאה בו בכלל, ובפרט על כך שבזמן הלימודים לא עשה הנחות לעצמו ועבד קשה מאוד עד שסיים עם תעודת בגרות מלאה. מה עוד אימא יכולה לבקש לעצמה או לילד שלה?".