א-לה כפר גיליון 195 יולי 2011 | "עד לצו ראשון, לא חשבתי על טיסה"

"עד לצו ראשון, לא חשבתי על טיסה"

תכירו: סגן יאיר מכפר ורדים, טייס טרי, שמוכיח שאפשר לסיים קורס טייס גם בלי לחלום עליו מגיל אפס

אייל כץ

 

גם במסדר הכנפיים של 2011, שהתקיים לפני כשבועיים, הייתה לכפר ורדים נציגות. סגן יאיר, שגדל בכפר ורדים, הוא כעת טייס מן המניין בטייסת מסוקים קרב מסוג צפע (קוברה).

יאיר גדל בכפר כילד סנדביץ' בין שתי אחיות ועבר מסלול כמעט טיפוסי: יסודי ב"קשת", חטיבה בתפן ותיכון בכברי. מכיתה ז' עד סוף התיכון היה חבר בתזמורת הנוער. את התיכון סיים במגמת פיזיקה ומוסיקה, הוא מנגן בסקסופון וקצת בפסנתר, והאישיות שבחר לקחת איתו למפגש עם מפקד חיל האוויר היא המחנכת שלו במנור כברי, סמדר מאיר.

למה דווקא מורה?

"בתיכון ספגתי את הרצון לשירות משמעותי. זה נעשה גם באמצעות מפגשים עם אנשי צבא, נציגים של שנת שירות, אבל העיקר היה ההרגשה המשותפת שצריך להתגייס לתפקיד משמעותי ותורם".

ואיפה מקומו של היישוב בהנחלת הערכים?

"בכפר ורדים המסר עובר במיוחד דרך אנשים. קיימת תחושה שעדיף להתגייס לתפקיד תורם ומשמעותי. לא בהכרח יוקרתי, אבל גם לא סתם להעביר את השנים ובטח לא להשתמט".

ומה תפקיד הבית?

"לא דחפו אותי לטייס. שני ההורים שלי עשו צבא, אבל לא קריירות מפוארות. שניהם מאוד רצו שיהיה לי טוב ושאצליח, והבית תמך ועזר מאוד בכל שלבי הקורס".

למי שלא זוכר, מזכיר יאיר את שלבי הקורס: השנה הראשונה כוללת הכשרה כלוחמי קרקע ומיונים לטיסה. החניכים עוברים טירונות ולאחר מכן קורס המקביל לקורס קצינים בבה"ד 1. בסיום השנה מחולקים החניכים למגמות הטיסה השונות – מסוקים, מטוסים ניווט ואחרות. חצי השנה הבאה מוקדשת לטיסות קבוצתיות במטוסי קרב וכלים אזרחיים. לאחר מכן מתחיל שלב האקדמיה, וכל חניך בוחר מסלול. יאיר הוציא את התואר שלו במתמטיקה ומדעי המחשב. בחצי השנה האחרונה מחולקים כבר למגמות, טסים ומקבלים הכשרה בכלים מתקדמים ומבצעיים.

ומאיפה בעצם כל הקשיים המפורסמים?

"השלבים שונים ובכל שלב אתה מתמודד עם סוג אחר של קושי. למשל, השלב של ההכשרה הקרקעית מתנהל ברובו בשטח והוא פיזי מאוד. בכל פעם מגיע רגע בו אתה משוכנע שהגעת לגבול היכולת שלך, ואז אתה מגלה שיש מעל זה, ומעל זה, ועוד גבול ועוד גבול. אני זוכר מצוין את התחושות האלו ויודע שגם לחברים אחרים היו תחושות דומות.

"רבים נושרים, כל הזמן נפרדים מחברים טובים. קיים כמובן הלחץ שאתה הבא בתור. בעניין הזה המשפחה תמיד עזרה לי מאוד. ידעתי שגם הדחה זה לא נורא, ויש מקומות אחרים טובים".

ממתי רצית להיות טייס?

"לא חושב שהיה לי רצון כזה בילדות, או אפילו בנעורים. כשהגיע הצו הראשון עם זימון למיונים, רציתי לעבור שלבים כדי לפתוח דלתות, בשביל האתגר ובשביל שאוכל לעשות שירות משמעותי. לא חשבתי שאלך את כל הדרך".

מפתיע. תמיד אומרים שהחניכים שמצליחים הם רק אלו שהיה להם "ג'וק" המון שנים.

"זה קיים, אבל יש גם הרבה כמוני. יש כאלה שבאמת רצו טייס מילדות, חלק הם דור המשך לטייסים ואחרים ממש התגלגלו לקורס. יש מכולם, גם במסיימים. אגב, החיידק נדבק, אצלי לפחות, כבר בשלב הראשון של הטיסות. אני מאוד נהנה מהטיסה, אפילו אם הלך לי גרוע".

תגיד, בשנה שעברה היו במסדר הכנפיים שלושה כפרניקים. מה קרה השנה?

"השכבה פישלה".

בגדול.

"מצד שני, הייתי גם היחידי שהתחיל, אז יש לשכבה 100 אחוזי הצלחה".

שנסיים במסר למי שמקבל עכשיו זימון?

"שיתחיל וינסה. זו חוויה ממש טובה. ושתמיד יזכור שיש עוד הרבה מקומות עם תפקידים מאתגרים, מעניינים וחשובים, בהם ניתן לתרום לחברה ולארץ".