עיתון כפר ורדים א-לה כפר 182 | לידיה

ירוק בחוץ, שומם בפנים/ לידיה גרינפלד


הצריף הירוק איננו מבנה מזמין. סגנון התצוגה מיושן וביום רגיל די מדכא להיכנס לשם משום שהמתנדבת התורנית משועממת עד מוות. אבל למועצה חשוב יותר שקט תעשייתי מאשר חשיבה יצירתית וחילוץ פעילויות שנתקעו

כפי שנקבעו קריטריונים למבני ציבור בכפר ורדים, כדאי שיהיו כללים לתמיכה כספית של המועצה בפעילויות של קבוצות שונות ביישוב. רוב הפעילויות המסובסדות הן פעילויות תרבות או פעילויות הקשורות לנושא התיירות בכפר, נושא שראש המועצה הבטיח לתת לו טיפול מועדף. קריטריונים כאלו יתרמו לחלוקה צודקת יותר של עוגת התקציב ויאפשרו החלטות שאינן תלויות ברצונו הטוב של ראש מועצה זה או אחר. כך גם יימנעו לחצים של בעלי עניין.
דוגמאות אקראיות לתמיכות של המועצה בדרך זו או אחרת: בית הספר למוסיקה, חבורת הזמר כפר ורדים מעלות, מועדון חמישים פלוס, אירוע בית פתוח לאמני הכפר, פסטיבל הקרמיקה ועוד. רשימת הגופים והפעילויות המסובסדים היא ארוכה, אך לרוב הציבור איננו מודע לסעיפיה ולהשלכותיה. עכשיו, למשל, שוקלת המועצה עזרה לבעלי צימרים בפרסום באינטרנט.
כך אני מגיעה למוסד מוכר לכולנו, הצריף הירוק. הצריף הירוק הונח על בסיסו ונצבע עוד בימיו של רון מוסקוביץ. הצריף יועד לשמש מרכז מבקרים, מרכז מידע וחנות אמנים, שדרורה וינר תנהל תמורת שכר.
דרורה השקיעה מאמצים גדולים בריהוט הצריף בעזרת תרומות ומתנדבים, אבל הוא עדיין נראה כמו צריף סוכנות מלפני חמישים שנה. מודבקים עליו כל מיני שלטים ודגלים: שלט גדול "מרכז מבקרים ואמנות גלילית". מעליו שלט המכריז שמצלמת אבטחה במעגל סגור של טימקון פועלת במקום. לידו שלט נוסף מזהיר שמותקנת מצלמת אבטחה. על הרצפה שלט של מוקד חמש-חמש. במדרגות לפני הכניסה שלט ירוק מציג את שם הצריף ושעות הפתיחה ושני דגלים לבנים, אחד עם כיתוב ירוק והשני עם כיתוב אדום, "כמה נוף שבאת הביתה". דגל נוסף מוצמד לשמשת דלת הכניסה, עם אותה סיסמה אווילית. שתי מודעות נייר מהוהות מודבקות על חלקה השני של דלת הכניסה. עציצים מאבן עומדים בשורה ונראה שמשקלם מונע את סידורם בצורה אסתיטית יותר. מדחס מזדקר על הגג השטוח, צופה אל נתיב המכוניות הנכנסות, עם צינור מכוער שמשתלשל למטה.
הצריף איננו מבנה מזמין. גם כאשר הוא פתוח, הוא נראה סגור. בחורף סוגרים את הדלתות כדי לשמור על החום; ובקיץ כדי לשמור על הקרירות. לצריף הירוק נכנסים מעט מאוד אנשים. הוא אמנם ממוקם בסמוך למרכז המסחרי, אבל נדרש מאמץ מכוון כדי להגיע אליו. ביום רגיל די מדכא להיכנס לשם משום שהמתנדבת התורנית משועממת עד מוות בדרך כלל. דרורה הודתה בישיבת האמנים, כי גם כאשר מגיעים אוטובוסים עם מבקרים הם לא קונים. למה? ככה.
אולי משום שסגנון התצוגה מיושן, רוב הארוניות מעץ ולא מזכוכית. העבודות מונחות על מפות, כפי שהיה מקובל פעם. הקירות מכוסים ציורים שחלקם לא ממוסגרים. רמת העבודות מאוד לא אחידה. כי זאת לדעת, הצריף הירוק מקבל כל תושב שמעוניין להציג את עבודתו. אין ועדת קבלה, ואין קריטריונים לקבלה.
יש בכפר יותר מ-60 אמנים ואומנים, אבל רק כשליש מהם מיוצג בצריף הירוק. בזמן האחרון עזבו אמנים בטריקת דלת, אם משום הניהול הקשיח, המכירות החלשות או דרישת המועצה לתוספת תשלום. כאשר ביקשתי להציג בצריף כמה פריטי קרמיקה, נאמר לי שאצטרך לשלם 20% מהתקבולים למועצה ועוד 50 שקלים לחודש. בנוסף, עליי לתת שעתיים בשבוע תורנות. אם מחשבים שעתיים לפי שכר מינימום, מגיעים ל-40 שקל בשבוע, כלומר תרומה של 160 שקלים בחודש בעבודה, ועוד 50 בכסף ממש. יחד עם עמלת ה-20 אחוז, צריך למכור ב-250 שקלים רק כדי להתאזן, וגם זאת מבלי להביא בחשבון את ערך העבודות שמכרת.
השאלה מדוע המועצה מתייחסת כך לאמניה, כאשר אחת ממטרותיה היא לטפח את תדמיתו של כפר ורדים ככפר אמנים שימשוך תיירים ומבקרים, נותרת ללא מענה. שתי אמניות שאיתן שוחחתי אמרו שהצגת העבודות בצריף היא עבורן "ציונות" ו"תרומה לחברה". לא חשבתי שהציונות מפעמת עוד בלבם של אנשים, אבל עובדה, יש בכפר ורדים ציונים וציוניות.
ציונות אינה פוטרת את המועצה מלהסביר לתושבים מדוע היא גובה כסף עבור השימוש בצריף הירוק. למה היא לא מממנת את החשמל והמים, כמו למועדון חמשים פלוס, כמו לבית הכנסת? ואם הצריף הירוק משמש גם מרכז מידע, למה אין בו טלפון וחיבור לאינטרנט? למה לא להשקיע את התקבולים ברכישת טלוויזיה במעגל סגור, למשל, שתקרין נופים של הכפר ותראה אמנים ואמניות בעבודתם? (לדברי אחת האמניות, סרט כזה קיים).
בישיבה עם האמנים שבה נכחתי, היו תלונות על כך שאין שקיפות בהנהלת החשבונות ושהמועצה איננה מוכנה לפתוח את הספרים למרות טענותיה שההכנסות מן הצריף אינן מכסות את ההוצאות. כמו כן התלוננו האמנים שאין לצריף הירוק כיוון, שאין לו תוכנית עסקית, שהוא איננו משווק בצורה נכונה, שאיננו מעוצב בצורה מושכת. האם הוא גלריה, חנות, מרכז מידע או מיצג ציוני? הוצע שתמונה ועדת היגוי. אני חשבתי על ועדה של מתנדבים, שתורכב מאיש שיווק, עוד מישהו עם ניסיון בעיצוב ואחר מומחה ליחסי ציבור.
מאז אותה ישיבה, דבר לא השתנה והצריף נותר בשיממונו. המועצה העדיפה להשאיר את המצב כפי שהוא. נראה שחשוב לה שקט תעשייתי יותר מחשיבה יצירתית, עידוד יוזמות או חילוץ פעילויות שנתקעו.

בתמונה:
ארוניות מעץ ועבודות על מפות. הצריף הירוק

 
   

 

חזרה לדף ורדה ומדורים