עיתון כפר ורדים א-לה כפר 182 | מסלול ההמראה

מסלול ההמראה


א' ירש מאמו את האהבה לאופנועים. המשפחה של ד' אימצה ילדים עולים מתרבויות שונות. וד' השני חרש את הארץ בטיולים אותם תכנן עם אביו הארכיאולוג. האימהות של שלושת בוגרי קורס הטייס מכפר ורדים מספרות על הדרך לשחקים

קרן דרוקמן אדיב

שכנים שעוברים ליד ביתה של אורנה מברכים את שלוש האימהות: "שיהיה בהצלחה! הם הילדים של כולנו". אורנה, שמכירה כמעט את כולם וכולם מכירים אותה, צוחקת ומסייגת: "הילדים הם רק שלנו, אבל בגאווה אני מוכנה לחלוק אתכם".
סגן א', סגן ד' וסגן ד' השני בני ה-22, בני אותו מחזור תושבי כפר ורדים, סיימו לפני כשבוע את קורס הטייס המשולב עם תואר ראשון. א' וד' במסלול של נווטי קרב, ד' השני במסלול של טייס קרב. באופן טבעי, הציפה את היישוב אווירה של גאווה מקומית, והסיפור עשה כותרות בכלי התקשורת המרכזיים בישראל. אולם גאווה זו מהולה בעצב הרב בשל מותו הטרגי של כרמי אילן ז"ל, שהיה עם השלושה בקורס הטייס ונהרג בתאונת אימונים. הוריו נכחו בטקס הסיום, והשלושה מספרים שהוא תמיד איתם. כדי להנציח את זכרו הכינה אורנה, אמא של ד', חולצות עם הדפס המאפיין את אילן.
א', ד', ו-ד' בכינוייהם החדשים, גדלו באותו הכפר, שיחקו באותם גני שעשועים, למדו פחות או יותר באותן מסגרות, אבל לכל אחד התבלינים הייחודיים שעזרו לו בקבלת הכנפיים. טיפ לבנות: אחד הבנים פנוי, אך כדי לגלות מי יש לקרוא את השורות הקטנות.

המשפחות

משפחתו של א' הגיעה לכפר ורדים אחרי שהות ארוכה בארה"ב במסגרת עבודתו של צביקה, אבי המשפחה. את החיבור ליישוב הגלילי עשה הסבא (שעל שמו קרוי א') שסיפר לזוג הצעיר אירית וצביקה על יישוב שעומד לקום בגליל. הם רכשו מגרש ב-1983 ורק לאחר כ-10 שנים מימשו את החלום כשחזרו לארץ.
אירית, עובדת סוציאלית במקצועה, מטפלת בנוער מכור לסמים ומדריכה צוותים. צביקה מהנדס מכונות. האחות הבכורה נעמי (26) מתנדבת במועדון נכים ופגועי נפש בקיבוץ מצובה. האח איתמר (25) הוא סטודנט להנדסה ביו-רפואית בבאר שבע.
משפחתו של ד' הייתה בין המשפחות הראשונות שקנו מגרש בכפר ורדים. "בתחילת הדרך הייתה רשימת ה-180 משפחות, כשאת הרשימה סגר סטף ורטהיימר", מספרת אורנה. "אנחנו הינו בין 30 המשפחות הראשונות. הגענו לכפר לאחר שנה בארה"ב. שלמה (ז"ל, האב) ראה מודעה על ישוב חדש בגליל, שיהיה מושתת על ערכים של תעשייה וחינוך, שילוב שדיבר אליו מאוד".
שלמה היה מהנדס, בוגר הטכניון. אורנה אשת חינוך מוכרת, שהרבתה להתנדב וניהלה במשך מספר שנים את חטיבת אמירים. המעבר לגליל עבור הזוג הצעיר היה הגשמת חלום "מיד ידענו שזה המקום שבו נבסס את המשפחה. רכשנו מגרש בתחילת שנות ה-80' ולאחר תקופת מעבר במעלות עברנו לגור בכפר ורדים". רשף, האח הבכור, הוא דוקטורנט לבינה מלאכותית באוניברסיטה העברית, נשוי עם ילד בדרך. האח השני, דולב (26) הוא סטודנט לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת באר שבע. שלמה, אביו של ד', נפטר כשד' החל את לימודיו בכיתה י"ב, ואורנה מספרת על הקשר המשמעותי שהיה בניהם והחור שנפער.
משפחתו של ד' השני הגיעה לכפר ורדים במקרה. "בסוף שנות ה-80 היינו זוג צעיר. החלטנו לעזוב את תל אביב עם תינוקת בת 9 חודשים ולעבור למירון כמדריכים בבית ספר שדה", מספרת האם נורית, מנהלת חשבונות במקצועה. התינוקת הזו, אגב, נשואה היום ל-ע', הטייס הראשון מכפר ורדים, שהיה מפקדם של השלושה בקורס הטייס. השניים התאהבו בגליל, ומוטי, ארכיאולוג במקצועו, מונה לערוך סקר ארכיאולוגי על כפר ורדים, לוודא שאין עתיקות בשטחים המוקצים ליישוב. ב-1988 ובעידוד חברים מכפר ורדים החליטו בני הזוג לעבור מהישוב מתת לכפר. האחות הבכורה גלי (32) היא פסיכולוגית התפתחותית ונשואה כאמור לטייס ע'. האח ברק (30) מעצב תלבושות ותפאורת במה, והאח אדר (27) צייר.

נוף ילדות

כפר ורדים הוא סוג של שכונה גדולה. כשהילדים בטווח גילאים של שנה שנתיים זה מזה, הם לרוב מכירים אחד את השני והמעגלים מתחברים ומצטלבים גם עבור ההורים. לרוב לומדים יחד, משחקים באותו מגרש או חוג. השלושה גדלו יחד מהגן, וגם כשהחברות מעט התרופפה המעגלים שבהם בילו היו דומים. עד תקופת התיכון היו השלושה חברים טובים. בתיכון נפרדו מעט דרכיהם כשד' וא' למדו בתיכון אחד, שם התחברו, וד' השני למד בתיכון אחר באזור. מעגל נוסף ומשמעותי שחיבר בין ד' לא' היה הצופים ולאחר מכן שנת השירות שעשו יחד.
לצופים, מספרות האימהות, יש חשיבות רבה בגיבוש העצמי והנתינה לסביבה ולזולת, אהבת האדם באשר הוא. "את הרצון לתרום ולתת ספגו גם מהבית וגם במסגרת תנועת הצופים, וכמובן לאחר מכן בשנת השירות", אומרת אורנה.
למרות שלא הרכיבו מטוסים בילדותם תמיד ידעו שיעשו משהו משמעותי בגיוס. קורס טייס לא היה חלום ילדות של איש מהם. "ד' בכלל רצה להיות בסיירת מטכ"ל ואף התקבל", אומרת אורנה. אבל קורס טייס עבור צה"ל היה בעדיפות ראשונה". ואירית מעידה: "א' הוא לא איש צבא טיפוסי. הוא מחויב, מסור ונחוש, אבל לא מורעל". נורית: "ד' השני לא חלם להיות טייס, אבל ברגע שהתקבל היה לו חשוב לסיים על הצד הטוב ביותר".

המתכון הסודי

מוטי, אביו של ד' השני, קורא לזה 'סיירת שניצל'. ההורים מגיעים עם סירים עבור החבר'ה (הרבה בשר אומרת נורית), אבל אני מנסה להגיע למתכון הסודי להצלחה (אם בכלל קיים דבר כזה). שלושתם הם הבנים הצעירים במשפחה, אין סיפורי מרד נעורים ושבירת גבולות, יש הרבה תרומה לקהילה, חשיבה עצמאית באופן ייחודי לכל אחד מהם ויכולת עמידה בלחצים הרבים שמופעלים לאורך כל הקורס.

ובכל זאת, יש משהו מיוחד שהפך אותם למה שהם?

אירית: "גידלנו את א' על ערכים של צניעות ואהבת הזולת, הישגיות, אבל לא בכל מחיר. מאביו הוא ירש את הסקרנות האינטלקטואלית והיכולת לפתור תשבצי הגיון, וממני את הנכונות להתנסות בדברים, לדעת לקחת סיכונים, להתמודד עם אתגרים וגם לדעת ליהנות. גם את האהבה שלו לאופנועים ולסקי הוא ירש ממני. בשנים האחרונות הוא עמוס ואנחנו לא מגיעים לזה, ואני מאוד מתגעגעת לפעילות ספורט שנהגנו לעשות יחד".
אורנה: "לימדנו את ילדינו להתחלק בשפע. בבית שלנו השפע היה החום המשפחתי. המשפחה היא לא דבר שמובן מאליו, וכשיש כזו כמות של אהבה בתוך המשפחה אפשר וצריך לתת ממנה למי שאין. וכך היינו משפחה מאמצת של ילדים עולים מתרבויות שונות. תפיסת העולם הזו פיתחה אצל ד' את הרצון והצורך לתרום חברתית, לקבל את האחר כמו שהוא, בדומה לאביו ז"ל אשר שהשריש בו את היכולת לא להיות שיפוטי כלפי השונה".
נורית: "ד' השני גדל עם אבא ארכיאולוג, שחיבר אותו לאהבת הארץ. ד' השני אוהב מאוד טיולים. פעם לדרום, פעם לצפון, בכל הזדמנות עם חברים, כשאת ההכנה לטיול הוא נהג לעשות עם מוטי. יושבים עם מפות ומתכננים לאן הפעם.
"אני התנדבתי תקופה ארוכה בצופים. הייתי הגזברית. בתקופת הילדות ד' השני לא תמיד הבין את הצורך שלי לתת, אבל מהר מאוד זה תפס אותו. אחת הדוגמאות היא שד' השני מאוד רצה לעשות שנת שירות. כשהתקבל לקורס טייס הוא חשש שלא יוכל לעשות זאת, ולכן פנה בבקשה לחיל האוויר ושמח לשמוע שהזכות להתחיל קורס טייס לאחר שהתקבלת שמורה לך ובחייל אף מעודדים שנת שירות ורואים בה שלב שעוזר לחניך להתגבש ולהתבגר. ד' השני דחה את הגיוס תרם שנת שירות ובסיום התגייס
קורס".
ד' וא' שירתו יחד בשנת שירות והאמהות מספרות "שזו שנה שבה החוויות האישיות שצברו השפיעו והיו משמעותיות והם מוכנים לחזור על שנה בכל הזדמנות".

הכישרון הייחודי

"את א' מאפיינת ראיה מרחבית מדהימה", מספרת אירית. "וגם קור רוח ונחישות. בספורט, למשל, אני זוכרת הרבה מצבים בהם היריב הוביל בצורה משמעותית, א' שמר על קור רוח ובעזרת הנחישות שלו ניצח לבסוף".
"א' מוכשר גם באומנות וגם בספורט", מחזקות אותה האימהות האחרות."הוא דעתן ואינו מקבל דברים כמובן מאליו, אלא אוהב להטיל בהם ספק ולעורר לחשיבה".
"לד' אין כישרון בולט באופן יוצא דופן", ואמרת אורנה. "אני זוכרת שטלי קרן, שהייתה גננת שלו, אמרה לי 'ד' הוא ילד הרמוני'. הוא גם חברותי, גם הישגי בלימודים, גם בעל יכולת מיוחדת לקבל שונות אצל אחרים".
"ד' השני הוא בעל אמות מידה גבוהות", מספרת אמו. "הוא רגיש מאוד לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, למרות שלעיתים הוא יכול להיות ביקורתי הוא לא שיפוטי. חשוב לו לעמוד במשימות בצורה הטובה ביותר. בתנאי שהוא בחר אותן", מוסיפה אורנה בחיוך.

דמות שהשפיעה

אירית: "אחיו ואחותו של א' מאוד השפיעו עליו. מאיתמר הוא קיבל את היכולת הגבוהה לתקשורת בינאישית, ומנעמי את יכולת התמודדות. גם אורנה שיושבת כאן היא דמות משמעותית עבורו, היא נתנה לא' את המקום והלגיטימציה להביע את הדעות".
אורנה: "היה בינינו דו שיח של ויכוח דעתני. אהבתי לשמוע את הדעות שלו ולעורר למחשבה נוספת".
לארוחה עם מפקד חיל האוויר בחר ד' להזמין את מנחם מרגוליס, המשמש בהתנדבות כראש שבט הצופים במשך שנים רבות. "ממנחם בפרט ומהצופים בכלל למד ד' להוביל ולהנהיג ויחד עם זאת להיות חלק מקבוצה", אומרת אורנה. "בתפיסתו של ד' ערך האחריות הוא בראש הרשימה. כשאחיו דולב שאל אותו למה אחריות ולא מנהיגות, ד' הסביר שהאחריות כוללת בתוכה את ההבנה שכשאתה צריך להוביל אתה מוביל, וכשאתה צריך להיות מובל על ידי אחרים אתה מתאים את עצמך. ללא האחריות אי אפשר להבין את מהות המנהיגות. לשלמה, בעלי ז"ל, ד' נשא עיניים, היה מאוד רוצה שיהיה לידו, שיוכל לשאול ולשמוע". לאורנה מאוד חשוב לציין את הקשר עם נועם, תושבת כפר ורדים וחברתו של ד'. "היא איתו כבר ארבע שנים, עוזרת ומחזקת לאורך כל התקופה. היא פשוט מדהימה ורגישה".
ד' השני הזמין לאותה ארוחה עם מפקד החייל את את תהילה יסקוביץ, תושבת עכו, שהייתה מחנכת שלו בכיתות ז'-ט'. אורנה מספרת לנורית: "ד' השני אמר לי ביום הגיוס שאם יגיע היום שבו אצטרך לבחור דמות, אבחר בתהילה". והאם מסכימה: "רגישותה של תהילה התבטאה באופן שידעה לברור את 'האיך מהמה' מדבריו של ד' השני. היא הבינה שדרך החשיבה של ד' השני היא ייחודית והוא רואה דברים אחרת. תהילה נתנה מקום וכבוד לחשיבה העצמאית שלו. בתוך המשפחה הוא אוהב להקשיב ולהתייעץ עם אביו מוטי ואחיו אדר וכמובן החברה נועה, תושבת גבעת ברנר שנמצאת לצידו במשך תקופה ארוכה ומלאה לחצים".

גור לך

האמהות משתפות בגילוי לב בתחושה הקשה שמלווה אותן מאז האסון במהלך הקורס. "קורס טייס, בשונה מחילות היבשה, נתפס כסוג של שקט עבור ההורים. יום האסון של משפחת אילן, כשכרמי נהרג, ומיד לאחר מכן האסון של משפחת רמון אשר איבדה את אסף ז"ל, הכניס את כולנו לסוג של פרופורציה ודריכות", הן אומרות. "פתאום הבנו שהקורס הוא חלק בלתי נפרד מהצבא, בדיוק כמו בנים אחרים שלנו ששירתו בנח|ל מוצנח ובחיילות נוספים".

בתמונות:
אירית, אורנה ונורית. הילדים הם רק שלנו, בגאווה אפשר להתחלק
מפגש מרגש. איילין אילן, אמו של כרמי ז"ל, במפגש עם מוטי, אביו של ד', במהלך מסדר הכנפיים
מסדר הכנפיים, יום חמישי שעבר
תצוגת תכלית במסגרת מסדר הכנפיים
מפקד חיל האוויר האלוף עידו נחושתן עם ראש מועצת כפר ורדים סיון יחיאלי

 
   

 

חזרה לדף הבית