א-לה כפר גיליון מאי 180 | מכתבים למערכת

מכתבים למערכת


סיון אופיר/ ללמוד קודם על עצמנו

עבור היהודים היקרים מר סיון יחיאלי, הגב' לידיה גרינפלד, מר ערן מרקוס והחושבים כמוהם.
אני תושב חדש בעיר הנפלאה מעלות, חוזר בתשובה אחרי סיבוב ארוך בחיים (חינוך בקיבוץ של השומר הצעיר, מדריך בשומר הצעיר, שירות בחיל הים ביחידה מובחרת, ארט דירקטור בטלוויזיה בערוץ 2, בעל משרד פרסום במזרח הרחוק ועוד הפתעות, שהיו משמחים כל אם מכפר ורדים). שבועות ספורים עברו מאז יום הזיכרון לשואה ולגבורה. כולנו נחשפים לעדויות ולא מאמינים איך זה קרה לנו. כולנו חוגגים את חגי ישראל ומשמרים בכך מסורת עתיקה בת למעלה מ-3,000 שנה.
אבל צריך להסתכל קצת פנימה!
חג החנוכה מסמל את ניצחון הרוח על החומר ואת החירות היהודית. היוונים לא ניסו להרוג בנו! כל רצונם היה שנמיר דתנו ונשתחווה לפסל כשאר העמים! קבוצת חשמונאים יקרה נלחמה בכול עוזה ותוך מסירות נפש כדי שהפיתויים הגשמיים נטולי הרוחניות לא יחלחלו לעם ישראל. לעומתם רצה המן הרשע להרוג ולאבד את כל היהודים בממלכת פרס ומדי. גם מאמציו של רשע זה עלו בתוהו. היטלר ימ"ש והנאצים ימ"ש ידעו היטב כי יהודי הוא יהודי ולא משנה באיזו תחפושת הוא הולך, כמה הצגות תיאטרון ראה בברלין ואם הוא בקיא בהלכות נידה, כשרות וטהרה. הצורר לא חיפש רק בבתי הכנסת ובבתי המדרש. הוא חיפש ומצא 6,000,000 קורבנות יהודים.
אני לא כותב את המכתב כדי לשכנע שיש לבנות מקווה חדש. אני גם לא מתיימר להחזיר אף אחד בתשובה. אני מבקש לנסות להבין האם אתם באמת מאמינים במה שאתם מייצגים?
גב' גרינפלד היקרה, אין אף אחד בעולם שיכול לכפות עלייך ללכת למקווה, לשמור כשרות, להתפלל או לקיים מצוות. כשאני קורא את הכתבות שלך ושל מר ערן מרקוס אני מנסה לצייר בדמיוני קריקטורה הולמת, שתעביר את המסר שלכם. לצערי מתקבלת קריקטורה של יהודי עטוף בטלית ותפילין (ככה מזהים יהודי, נכון?) עם שיניים גדולות ואף רחב מנסה לשדל ילד תמים (חילוני, כמובן) להניח תפילין או להשתתף בסדר פסח, לא עלינו.
כספי המיסים שאת ואני משלמים הולכים לכל המקומות חוץ מאשר לכיס שלך ושלי (עוסק מורשה 025372046) ואכן מובן התסכול והצער שלך. את קביעתך בנוגע לכך שמקווה הינו פולחן פאגני עתיק ונוראי שבא לזלזל בכבודה של האישה, בטח לא רכשת בלימוד מעמיק בהלכות נידה וטהרה במדרשת נשים, או מהעמקה בהיבט הרוחני אנרגטי שבעניין. מחקרים חילוניים זרים מוכיחים ומספרים לנו על סגולות מופלאות ושינויים בשדה האנרגטי של מקור מי גשמים, ועל היחסים בין הגבר והאישה בתוך בית שומר תורה ומצוות. כדאי לך ללמוד, אולי תגלי איזה סוד או שניים, ובמיוחד כמה גבוה מעמדה של האישה.
החילוניות בעם ישראל היא דבר חדש, והאויב הכי גדול שלנו זה הבורות. לפני שאנחנו לומדים על האסלאם והנצרות, ואפילו לפני קולנוע, תיאטרון וספורט, נסו להעניק לילדיכם קצת מהאמת על הקבוצה אליה אנחנו שייכים. חשוב לזכור שעם נאור וחכם, יודע ספר, עם מיטב היצירה התרבותית וההשכלה, הוא העם שידיו מגואלות בדם יהודי יקר של משפחותינו!
כל ישראלי זכה ליהנות מפועלה של חב"ד, אם זה בקבלת משלוח מנות בבסיס בלבנון, נרות שבת, ארוחה חמה בשדה הקרב, חנוכייה מאירה ביקור חולים, או ארוחת חג יהודית אלפי קילומטרים מעבר לים. לצייר את החב"דניקים כציידי נשמות שבאים חס ושלום לגנוב לך את הילד ולדרדר אותו להניח תפילין או לקרוא מתורתנו הקדושה, זה ממש פשע ועלילת דם.
אני כותב את המכתב אל כולנו, תושבי כפר ורדים והסביבה, עם דמעות הזולגות מעיניי אל המקלדת. כותב ובוכה, אך מלא תקווה ואהבה לכל אחד מבני ישראל. אני מאמין שכדי להבין את הצד השני ולנסות לפתור בעיה אמיתית צריך לבוא מתוך מקום של אהבת ישראל פשוטה, רצון לתת (ולא לקבל), לעזור ולהשפיע טוב לסובבים אותנו. אסור לתת לבורות לטיפשות וליצר הרע לבלבל אותנו.

באהבה וביראה,
סיון אופיר, מעלות
[email protected]

 
   


מרגלית להב/ ראינו ונבהלנו

לאחר ימי חג ארוכים בהם ארחנו בביתנו בכפר ורדים את "כל העולם ואשתו" החלטנו לצאת לנוח בעיר, שממנה בורחים אלינו בחגים. אנו חברי מועדון "אמצע הדרך" (בני 50+) תושבי הכפר, הנפגשים אחת לחודש לבילוי בחברותא. ארזנו את עצמנו יחד באוטובוס ושעטנו תל אביבה, לסוף שבוע מרתק ומעניין משולב באתנחתא במלון על חוף ימה של העיר.
בשעת אחר הצהריים, לאחר מנוחת ה"שלף שטונדה", נפגשנו עם בוקי נאה,
עיתונאי, "כתב פלילים", סופר ומרצה שהוביל אותנו בחצר האחורית של תל אביב, בין זירות פשע מפורסמות, מועדוני הלילה, הכל בסגנון סטאנד-אפ קומדי בנושא שוטרים וגנבים, מספר על "אחורי הקלעים" של עולם הפלילים הישראלי. הוא הפגיש אותנו עם "חברים" ה"פעילים בענף" מהמפורסמים שביניהם, זונות, נרקומנים, גנבים, ולסיום הראה לנו איך מבלים הצעירים, גם בני טובים, את חיי הלילה. פחד אלוהים!
כך, במשך שש שעות, עד לאחר חצות, ערכנו "סיור לימודי" על "הצימוקים" של עולם הפשע וביקרנו באתרים בהם מתרועעים "החברים" של בוקי. אגב, גם בוקי בילה את סדר הפסח אצל משפחתו ב...כפר ורדים!
למחרת היום עברנו חוויה מרגשת בשם "דיאלוג באפילה", וחווינו את עולמם של העיוורים. יצאנו לקניות בשוק, אכלנו במסעדה, ערכנו טיול בטבע ועוד חוויות למיניהן – והכל בעלטה מוחלטת. מ-ה-מ-ם.
אז מעבר לתכנים המרתקים שספגנו יש גם כיף בלבלות עם "חברים מאותו הכפר" ושלא "יחנוק" יותר מידי, אז רק פעם בחודש. למעוניינים להצטרף פרטים אצל מאירה ואורי אמיתי.

בתמונה: בוקי נאה בסיור.
צילום: מרגלית להב

 

 
   

אבנר רביב/ לי זה מפריע

ניסיתי להבין, מה מושך משפחות חרדיות לגור בכפר ורדים? לא הצלחתי .
החינוך לא מעניין אותם, להיות שותף לחיי הקהילה ופעילויותיה ודאי שלא, המקום היחידי שסביבו יש להם עניין הוא בית הכנסת, ולפעילות הקהילתית היחידה בה הם עוסקים אין לדעתי שם אחר, אלא מיסיונריות: לנסות ולמשוך את הנוער בכל מיני פיתויים אל הפעילות הדתית, והפצת ערכי החברה החרדית בקרב קהילות חילוניות.
בכל העולם הנאור, מיעוט שבא לחיות בקרב קהילה קיימת עם ערכים וכללים משלה, מתפשר ומתאים את עצמו כדי שיוכל להיות חלק מאותה קהילה. אצלנו הדברים אינם כך. החרדים לא רוצים להיות חלק מקהילת הכפר, אלא רוצים להקים קהילה נוספת, מתחרה. ולכן החברה החרדית לא תתפשר לעולם על כללים או ערכים שלא עולים בקנה אחד עם ההלכה, לתפיסתם. בכל מקום בו התיישבה קהילה חרדית בתוך קהילה חילונית, כפו החרדים על החילונים התפשרויות שיאפשרו להם לקיים את אורח חייהם, גם אם זה פוגע בכללי הנוהג והערכים של הקהילה החילונית.
הייתי משוה את החרדים לעשב היבלית. ברגע שנזרע הראשון, אי אפשר לעוקרו כי תמיד יישאר חלק בקרקע ויצמח מחדש ויתרבה .
שנים רבות חיו בכפר תושבים דתיים שקיבלו על עצמם את כללי הקהילה בכפר כי רצו להיות חלק ממנה. החרדים לעומתם לא מוכנים להתפשר עם הקהילה החילונית, לא רוצים להיות חלק ממנה, כופים את עצמם ודורשים להקים תשתיות שיאפשרו להם לקיים חיי דת ללא התחשבות בקהילה הקיימת.
סימפטום נוסף שמראה על חוסר האכפתיות של אותן משפחות חרדיות לערכי טיפוח הסביבה: סביבת הבתים בהם גרות משפחות חרדיות הופכת במקרים רבים לשדה קוצים, אין שום טיפוח של הנוי וסביבת הבית. ועם שדות הקוצים מגיעה סכנת הנחשים וכל מיני שרצים אחרים. נכון שיש גם משפחות חילוניות שנוהגות כך, אבל אני מניח שלא מאותם מניעים.
אני פונה למועצה שתכפה לפחות את ניקיון השטח מקוצים ועשבים, תקנה שתמיד אכפו, גם בדרך של ביצוע העבודה על ידי המועצה וחיוב התושב.
עניין נוסף שמפריע לי הוא הלכלוך הרב לצידי המדרכות ובגינות הציבוריות. מה שפורח בגינות בשלל צבעים היא הפסולת הנזרקת עם גמר השימוש בה: ניירות, פחיות משקה, בקבוקים, עטיפות של חטיפים, קופסאות סיגריות ועוד. למרות שיש מספיק פחי אשפה לאורך הרחובות, בטח מאוד מכביד להחזיק בפסולת עד לפח הקרוב.
אינני יודע אם המלכלכים הם ילדים או מבוגרים שמשמשים דוגמה לילדים. דבר אחד אני כן יודע: זה חייב להיפסק, ושכל אחד יקח אחריות אישית על עצמו ועל ילדיו, וגם יעז להעיר לאחרים שמלכלכים.
הכפר הולך ומאבד את הייחודיות שהייתה לו, וחבל.

 
   


אתם מחזקים אותנו

לועדת חיילים, לצופים ולכל משפחת כפר ורדים,
אנו, בני הכפר שיצאנו לשרת בצבא למען ביטחון המדינה, מוצאים את עצמנו במשימות מורכבות הדורשות מאיתנו כוח, מאמץ, התמדה וזמן. המציאות היומיומית הקשה והריחוק מהבית איתם אנו נאלצים להתמודד, לא תמיד מאפשרים לנו להרגיש קרובים לבית ולהרגיש עד כמה אתם איתנו ומאחורינו. בתוך הקושי וההתמודדות אתם מצליחים להוות לנו בית חם ואוהב. תודה על המתנות והברכות בכל חג ואירוע. מחזק אותנו לדעת שחושבים עלינו בכפר, שמזדהים ומחזקים אותנו תמיד.
תודה רבה,
ניצן ותום,
בשם כל החיילים

 
   

 אבי וייץ/ צעדת כפר ורדים?

בשבת האחרונה נערכה צעדת כפר ורדים.
ברצוני לשבח על המסורת שנבנית ואת ההפעלה שבוצעה בבית ספר "קשת". אולם ארגון הצעדה היה לוקה בחסר בלשון המעטה.
האם לא ניתן היה לבצע את הצעדה אך ורק בגבולות הכפר ובמסלול מעגלי?
לדעת רבים המסלול היה קשה מידי לילדים קטנים ומבוגרים אשר רצו לקחת חלק מה"מסע" הקהילתי. לפי דעתי צריך היה לציין בפני הצועדים כי המסלול הינו ברמת קושי בינונית וכי אין אוטובוסים שממתינים בסוף הדרך, אלא מיניבוס המסוגל לקחת רק כ-20 איש וזמן ההמתנה הממוצע הוא כ-30 דקות ואולי אף יותר. אילו המידע הזה היה נמסר, רבים היו מתארגנים בהתאם, לא רוכשים כרטיס להסעה וחוזרים בכוחות עצמם.
דבר נוסף שלא צויין לצועדים, שרבים מהם הגיעו עם כלביהם, כי לא יוכלו לעלות להסעה עם הכלב עקב סירובו של הנהג.
לאחר שבני משפחתי ואני הגענו לסוף המסלול ציפיתי לראות את ריקודי הדבקה המדוברים של תושבי כיסרא. אך הפעלה זו כבר הסתיימה. כששאלנו את סיון, ראש המועצה, מדוע לא בוצעה חלוקת מים וקרטיבים לאורך המסלול או לפחות בסיומו תשובתו הייתה שחלוקה כזו דווקא תוכננה, אך כסרא הייתה אמורה לארגן זאת.
מה שכן, המסעדה בכסרא נהנתה למכור לתושבי כפר ורדים גלידות ושתייה וגרפה קופה נאה על חשבון התושבים המתוסכלים מ"מסע הכומתה" הזה.
מקווה שבשנה הבאה הצעדה תתקיים ברוח כפר ורדים ולא ברוח כסרא. יש לנו המון מסלולים בכפר ופינות חמד מדהימות.

 
   


ר. לוחם בחיל השריון/ אנוסים 2010

לפני שנה וכמה חודשים התגייסתי לצבא ההגנה לישראל. בחרתי לשרת כלוחם על מנת לאפשר ליהודים לחיות את חייהם כיהודים, לאחר שבמשך למעלה מ-2000 שנה דבר זה לא עלה בידם. למען ערך זה אני מוכן להילחם ולמסור את נפשי. למרבה הצער כנראה שגם כיום, במדינה יהודית עצמאית, יהודים אינם יכולים לקיים את אורחות חייהם כיהודים. אם כך, בשביל מה הקמנו מדינה?! בשביל מה להילחם?! אם יהודי לא יכול לחיות את חיו כיהודי במדינת העם היהודי, אז היכן כן?!
בשנת 167 לפנה"ס גזר אנטיוכוס הרביעי "אפיפנס" על היהודים לחלל שבתות וחגים, ביטול ברית המילה ואכילת מאכלים לא כשרים. בספרד במאה ה-15 הוקמה האינקוויזיציה ורדפה אחר כל המראה סממן יהודי בחייו. בתחילת המאה ה-20 בברית המועצות פעל השלטון בראשות סטאלין לדכא את רוח העם היהודי ולכן סגר מוסדות יהודיים: בתי כנסת הוחרמו, חדרים, ישיבות וספריות נסגרו, קהילות פורקו. בשנת 2010 בתוך מדינת העם היהודי, יהודים אינם יכולים לבנות מוסדות דת, כדוגמת מקווה, ונדרשים לחיות חיי "אנוסים".
בשנת 1985 נוסח בכנסת אופיה של מדינתנו: "מדינה יהודית ודמוקרטית". השילוב הזה גורם להרבה משברים ואתגרים בחברה הישראלית. ערכים אלו מתנגשים לעיתים תכופות. אמנם במקרה שלנו שני הערכים התאחדו. הקמת המקווה היא ביטוי לעיקרון הדמוקרטי והיהודי גם יחד.
אתם חברה הדוגלת בפלורליזם, זכויות הפרט הן נר לרגלכם, חופש מחשבה ודעה הם "יהרג ובל יעבור" מבחינתכם. אבל הפלורליזם הזה קיים כל עוד הוא תואם את השקפתכם.
צר לי, זה לא דמוקרטיה ובטח שלא פלורליזם.
פלורליזם משמעותו ההכרה בזכות קיומן של דעות והשקפות שונות, צרכים ורצונות שונים בחברה. אתם מתיימרים להיות שוחרי דמוקרטיה ושוויון הבועטים בכל כפייה שהיא. אבל אם תביטו בעצמכם ביושר תגלו כפייה חילונית ודיקטטורה הרומסת זכות אדם פשוטה ובסיסית.
בזכות המקווה שאתם כל כך סולדים ממנו, ובזכות טהרת המשפחה היהודית, העם היהודי הצליח לשרוד מבלי להתבולל 2000 שנות גלות כאשר הוא מפוזר בכל רחבי תבל, דבר שאין כדוגמתו בתולדות העמים.
איזה חינוך אתם נותנים לילדיכם? לתעב כל סממן יהודי ולבוז לנושאי התרבות היהודית. אתם מפארים את התרבות המערבית הנאורה, אבל אותה תרבות שאתם סוגדים לה היא שהשליכה את סבא שלנו אל הכבשן, שלחה את ילדינו למשרפות, אנסה את נערותינו וגדעה ענפים רבים מהעם היהודי משחר ההיסטוריה ועד היום).
הבעיה היא לא המקווה. הטענה שהמקווה יביא לסגירת רחובות בשבת משוללת כל אחיזה במציאות. בתל אביב ישנם למעלה מ-23 מקוואות, בנתניה למעלה מ-15 וכל הכבישים פתוחים לתנועה בשבת, חיי החברה סוערים והצביון רחוק מלהיות של "עיר קודש".
הבעיה שורשית יותר. יש לנו תסביך נחיתות. תסביך זה בא לידי ביטוי במאמץ אדיר לחקות את הגויים, לאמץ את תרבותם ולראות בכל מה שריח "מערבי" נודף ממנו כליל השלמות ופאר האדם.
עשו ניסוי פשוט. קחו חבר או שכן, אמרו לו שיגיד לכם כל מה שהוא חושב על חרדים, אנשים שומרי מצוות, מקווה, ומה צריך לעשות איתם. בזמן שהוא מספר לכם את שעל ליבו עצמו עיניים ותגלו שנאומים אלו לא היו מביישים כל אנטישמי באשר הוא.
הגיע הזמן לחשבון נפש והתפייסות עם המסורת היהודית.

* השם המלא שמור במערכת

 
   


אתי ברוש/ גן סגור

"זה לא כל כך נעים לראות גן סגור". דברי השיר המוכר הזה הם, לצערנו, מנת חלקם היומיומית של ילדי השכונה המתקראת "השכונה הצעירה".
שכונה זו, המאכלסת רובה ככולה במשפחות צעירות והרבה ילדים, בנויה מארבעה רחובות, כשכל רחוב עוטף גן שעשועים קטן. כשהגענו לרחוב דרור בראשית 2004 שמחנו וכך גם ילדנו הקטן, היחיד אז, על הגן הנחמד הניבט מחלונות הבית. אולם אט אט היינו עדים להוצאתם של כל מתקני השעשועים מהגן, בכל רחובות השכונה (זמיר, חוחית, עפרוני ודרור). ראשית הוצאו אחר כבוד הספסלים שנועדו לאימהות המשגיחות על עולליהן המשתעשעים. אחר כך הייתה זו הנדנדה שילדיי נהגו לשיר עליה את שירו של ח.נ. ביאליק "נד נד".
אך מה גדול היה צערם של ילדיי כשבחופשת הפסח האחרונה (איזה עיתוי מוצלח נבחר למשימה זו) הובלו משם גם הקרוסלה. ולקינוח, פורקה הנדנה היחידה שעוד נותרה בבדידותה במבנה העץ.
מיד התקבצו סביב הפועלים, שרק מבצעים את המוטל עליהם, לדבריהם, כל ילדי הרחוב והביעו תימהון ועצב.
ואני שואלת למה ומדוע. האם איננו משלמים מספיק ארנונה? האם מאן דהוא החליט שזהו צו השעה ואין בעיה דחופה מזאת לטיפול בכפר? או שמא ילדינו בגרו כולם וכבר אין להם חפץ במתקני משחקים? אני מתקנאת ממש בתושבי מעלות שכנתנו, הזוכים לפארקים רחבי ידיים הזרועים מתקני משחק חדישים.
אין זה ראוי שהמועצה תפעל תחת הכסות המהוגנת ולכאורה תגונן על ילדינו מפני ש"המתקנים מסוכנים לשימוש". מאסנו בהסברים הללו. לכל הפחות מהסיבה שאף לא מתקן חדש טרם החליף את ה"מסוכן" שהורד. מה גם שבכל שנותיו של הגן לא שמעו תושבי הרחוב על ילד שהסתכן או חלילה נחבל כתוצאה משימוש במתקני הגן התמימים הללו. אז נא לא לזרות חול בעינינו.
כך, למעשה, הפך הרחוב לשומם גם בשעות היום ומחזה של ילדים המשחקים בו נראה נדיר.
יתרה מכך, לכל מי שרוממות איכות הסביבה בגרונו, אומר שהגן הפך לא אחרת מאשר מחראה ציבורית נוחה וזמינה לכל כלבי הרחובות הסמוכים, שבוודאי שמחים על כך מאד.
עצה אחת עוד יכולה אני לעוץ לך, אדוני ראש המועצה: יש עוד מתקן אחד שככל הנראה שכחת להורות להסיר: את השלט "גן משחקים" שעוד מתנוסס לו בגאווה לא מוסתרת.

(הערת המערכת: המכתב נכתב לראש המועצה לפני העצומה של צילה שנהר והפולמוס הציבורי בעניין).

 
   

 

חזרה לורדה ומדורים