א-לה כפר גליון מספר 178 נושא: הבית הגלילי. מרץ 2010 | פתיחה

הגליל ביתנו

אני מחשיב את עצמי כאדם לא שורשי במיוחד. בטח לא כשמדובר בקשר חזק למקום, לאדמה, לבית פיזי. תכף אחרי הצבא עזבתי את עיר הולדתי, ומאז השחרור ועד היום התגוררתי בתשעה בתים שונים, בשישה יישובים שונים ובשלושה אזורים שונים בישראל: רמת גן, חולון ותל אביב בגוש דן, הוד השרון וצור יגאל בשרון, ובכפר ורדים בגליל. זו אולי הסיבה שהעבודה על הגיליון המיוחד הזה של א-לה כפר הייתה עבורי כל כך מיוחדת.
חלק גדול מהכותבים האורחים בכלל לא היה צריך הכוונה. רק לשמע צמד המילים "הבית הגלילי" היה ברור להם שהם משתתפים, וגם בדיוק על מה הם כותבים. זה הפתיע אותי. למרות ששאפתי לגיליון מגוון, שלוקח את הנושא הדי כללי הזה לכל מיני כיוונים, החיבור המהיר של כל הכותבים לנושא (למאוויי הלב שלי) הייתה כמעט קלה מידי.
העבודה על הטקסטים הייתה עונג צרוף. כל הכותבים בלי יוצא מן הכלל סיפרו יופי של סיפור, וחלקם אף הביאו אמיתות אישיות מעולמם הפרטי או המקצועי. והאמיתות הללו מרתקות, משעשעות, מאתגרות, מעוררות מחשבה ולעתים מרגשות. הנושא, מתברר, רחב ומעניין, ודורש אולי התייחסות רחבה ומעמיקה יותר מזו שיכול לספק עיתון מקומי שאינו משופע באמצעים. יש המון נושאים שהיינו שמחים לעסוק בהם אך קצרה היריעה: נדל"ן, דמוגרפיה, הגירה מהמרכז, ערי הפיתוח הגליליות, הערים הגדולות, המטבח הגלילי ועוד.
אבל למה לדבר על מה שאין, כאשר מה שקיים הוא כל כך מגוון. נגענו בגיליון הזה בבנייה אקולוגית, בהיסטוריה קרובה ורחוקה, בתכנון יישובים, בחוויות אינטימיות, בצורות התיישבות שונות, בסיפורי בתים מיוחדים, בהתמודדויות ואתגרים הקשורות למגורים ואפילו בחיי לילה.
זה הרגע לומר תודה לכל הכותבים האורחים המשתתפים בגיליון, וגם לאלו שרצו להשתתף אך הדד-ליין הגיע להם מהר מהמצופה. קריאה מהנה וחג שמח.

אייל כץ