א-לה כפר גליון מספר 178 נושא: הבית הגלילי. מרץ 2010 | רצינו לבנות בענווה

רצינו לבנות בענווה

חזרה לכתבות

גדעון אדרת, האדריכל שתכנן את כפר ורדים מספר איך סיכל תוכנית לשטח את ההר, על תוכנית שלא התממשה להקמת מרכז למידה ותיירות ועל החזון הראשוני: קוים ישרים, חלקים, צנועים. בתים מרווחים, אבל בלי לנקר עיניים

קרן דרוקמן אדיב

את כפר ורדים אני מכירה משנת 1988, כשעשיתי סיבוב מגרשים עם הוריי. התלבטנו איזה מגרש לבחור, כשאנחנו לוקחים בחשבון שיקולי מיקום, גודל מגרש, שיפוע וכמובן תקציב.
ברחוב שניר מגרשים גדולים מאוד עם אופציה לשני בתים, אבל השיפוע דורש השקעה גדולה. ברחוב משעול הנרקיס יש מגרש פינתי שגובל עם חורש מדהים, אבל אז הוא היה נטול שכנים ונראה מרוחק ומבודד. המגרש הפינתי במשעול הנרקיס היה מועדף עליי, אבל ממש לא בא בחשבון מבחינת סבתא שלי, שגם ככה כפר ורדים נראה לה החלטה הזויה. אני לא אשן בלילה, פסקה, ולמרות שהיא בכלל מתגוררת בקריות זה הספיק. ההחלטה נפלה על מגרש ברחוב חרמון, מגרש שמולו יש שטח פתוח ולא ייבנה בית מולו, שלושה ארבעה שכנים שכבר גרים כמה שנים, החלוצים של כפר ורדים.
לאט לאט הלך והתפתח הישוב ואותו מגרש מבודד כבר לא היה לבד. מגרשים בשניר שהיו השקעה טובה למי שיכל להרשות לעצמו נמכרו, שלב ב' נבנה והחלו הדיבורים על שלב ג', שנמשכים עד היום. משפחתי, כמו גם משפחות רבות בכפר, נהנות מאיכות חיים, נוף ונכס בעל ערך, לא מעט בזכות האדריכל גדעון אדרת.

להתחשב בנוף

גדעון אדרת היה האדריכל הראשון (יחד עם אוסי גלצר, אדריכל יהודי אמריקאי אשר ייעץ לחבורה, ומהנדס הכבישים יוסף ינון) שתכנן את כפר ורדים. סטף ורטהיימר, יוזם היישוב, פנה בראשית שנות ה-80 למיכה בן ארי, שהיה מנכ"ל קליל וחבר לעסקים, והציע לו לנהל את החברה לפיתוח כפר ורדים. כמה אדרת, חבר של בן ארי, קיבל כמה ימים אחר כך טלפון: "אתה יכול להכין ת.ב.ע (תוכנית בנית עיר) ליישוב?".
אדרת, אדריכל ומתכנן ערים, בוגר הטכניון, יליד תל אביב, תושב חיפה, נשוי ואב לשלושה, נזכר בתהליך ממרחק של יותר מ-25 שנה: "בשטח שהוגדר ככפר ורדים הייתה תוכנית מתאר וסטף ביקש שנכין ת.ב.ע. כשבדקתי את התוכנית הבנתי שמה שתוכנן על ידי אדריכל אמריקאי זה פרבר שבו אנחנו מאבדים את היופי של המקום. הכוונה הייתה לשטח את ההר ולמלא את הוואדי. סיפרנו לסטף מה מתוכנן ואיך הטופוגרפיה של המקום נעלמת, ובברכתו הכנו תוכנית חדשה שמתאימה לנוף ולוקחת אותו בחשבון. החזון היה לעשות משהו אחר, ראשוני, אבל בענווה".
היו מספר גרסאות ראשוניות גרנדיוזיות אשר נפלו משיקולי תקציב. הקווים המנחים היו "יצירת יישוב שמשתלב בנוף ובקרקע, לא חריג בסביבתו, שמירה על שטחים ירוקים, לא לבנות גבוה מידי, כדי שבכל מגרש יהיה מינימום הסתר".
מבחינת הפיתוח הכללי, התקבלה החלטה שהייתה אז מהפכנית ויקרה – בניית תשתיות תת קרקעיות, לראשונה בישראל. ההחלטה הזו השתלבה בגישה הכללית של שמירה על הסביבה, בלי כבלים באוויר שפוגעים בחזות, בנוף ההררי ובחורש הטבעי.
- האם לקחתם בחשבון ששלב א' לא פונה לים?
"אפשר לומר שזה היה חלק מהאילוצים. זה נביע גם משיקולים תקציביים, וגם זה השטח שהוקצה על ידי מינהל מקרקעי ישראל, שברובו היה קרקע של ינוח".

קווים ישרים ופשוטים

לאחר התכנון הכינו תקנונים: תקנון למשתכן, שם כללו את כל הנהלים שיש להקפיד עליהם עוד בטרם תכנון (יש לתת לארכיטקט כדי שייקח בחשבון בזמן התכנון), ותקנון "עשה זאת בעצמך" למי שבוחר לבנות ללא קבלן. המשתכנים קיבלו תדריך מובנה של הנחיות של איך לעשות ומה לא לעשות, מלווה בהסברים ואיורים.
אדרת מראה לי את אישור התוכנית מ-1987, שמן הסתם עברה מאז מספר לא מבוטל של עדכונים. אדרת: "סעיף 15 הוא סעיף ייחודיי שכותרתו 'שמירת העיצוב הארכיטקטוני של הבניינים'. מעבר לכללים של גובה הבית, מסתורים של דודים ומיכלים כאלה ואחרים, איפה נתלה את הכביסה, מאיזה חומר תהיה החומה ועוד, רצינו גם לשמור על סטנדרט של איכות סביבתי. שלא נהפוך לעוד שכונה טיפוסית של 'בנה ביתך', כשכל אחד עושה מה שהוא רוצה. בשכונות האלו, שהיו מקובלות באותן שנים, הייתה אווירה של כמה שיותר גדול וכמה שיותר ססגוני. לכן מראש היו מגבלות סגנוניות. לא היתרנו, למשל, פתרונות אדריכלים כמו קשתות ספרדיות או בניה מרוקאית שהיו נפוצים, אלא רצינו לשמור על קוים ישרים, חלקים, צנועים. הרוח שסטף הכתיב הייתה ענווה. הבתים בנויים על שטח רחב, גדולים ומרווחים אמנם, אבל אין צורך גם לנקר עיניים".
דוגמא נוספת לחשיבה אחרת שאפיינה את התכנון היא "קיר האפס", כלומר קיר אחד בכל בית שאין בו חלונות, מרפסות או פתחים. בכל רחוב נקבע צד מסוים בו ימוקמו קירות האפס, כשהרעיון היה שמירה מירבית על פרטיות השכנים. ברוב המקמות נשמר עיקרון קיר האפס, אבל מכיוון שהיו בסעיף ניסוחים מורכבים ומנגנון של שיפוי נוצרו גם לא מעט מחלוקות בין שכנים.
סעיף נוסף בתקנון קובע: "הבניינים יתוכננו באופן שישתלבו בסביבתם הטבעית והבנויה ויותאמו לתנאי הקרקע הטבעיים". חזיתות הבתים תהיינה פשוטות והרמוניות תוך שמירה על פרופורציות נאות והימנעות מריבוי חמרי גמר". אדרת: הכוונה הייתה למנוע קומות על עמודים, למשל. הייתה ביקורת אדריכלית כפולה. שרה, מזכירת היישוב הראשונה והאחראית על שיווק מגרשים, בדקה ת.ב.ע ואני בדקתי מגבלות סגנוניות. אבל לא כל כך הצלחנו".
כשאני עוברת היום ברחוב חרמון בדרך לבית הורי, אני אכן רואה את השינויים. לא מעט בתים שנבנו בשנים הראשונות עוצבו על ידי הארכיטקט משה אפלבאום מנהרייה, אשר תכנן את ביתו הראשון של סטף ברחוב חרמון, בהתאם לתפיסת הפשטות והצניעות. חלק מאותם בתים שופצו ועוצבו מחדש ברבות השנים, ואותן תוספות שניסו להימנע מהן בשנותיו הראשונות של היישוב רווחות היום בבתים רבים.

חזון מרכז הלמידה

במהלך השיחה נזכר גדעון שיש לו דגם של תוכנית נוספת שסטף ביקש ממנו. למעשה, זוהי התכנית המקורית של מרכז היישוב. הדגם כולל תכנון של בריכה, אולם כדורסל, מגרשי טניס, מרכז מסחרי וכן מרכז למידה וכנסים, אולם אירועים, מסעדה ומבני אירוח שיביאו, כך קיוו, אנשים מכל העולם. "אני מראה לך כי זה נחמד", אומר גדעון, "אבל אין לזה משמעות. זה לא יצא אל הפועל".
גדעון אינו מכיר את הפוליטיקה היישובית ואינו מודע למשמעות של הדגם שלא יצא לפועל. חלק מהמבנים קיימים בצורה זו או אחרת במיקומם על פי התוכנית המקורית, כמו המרכז המסחרי, הבריכה ומגרשי הטניס והכדורסל (אך בלי אולם, כידוע). מרכז הלמידה, אולם הכנסים והאירועים שהיה אמור להיות במרכז היישוב לא נבנה עד היום, והיווה נקודת מחלוקת משמעותית בין התושבים (שיוצגו על ידי המועצה ואגודת המשתכנים) לבין החברה לפיתוח כפר ורדים.

- בתוכנית המקורית הוקצה מקום לבית כנסת?
"לא. התפיסה הייתה שמדובר ביישוב חילוני פלורליסטי. אם יפעל בו בית כנסת, הוא יהיה כחלק ממבנה ציבורי קיים. משתכנים דתיים יכולים כמובן לגור ביישוב, אך יהיה עליהם לקחת בחשבון את אופיו. בכל מקרה, התפיסה הפלורליסטית לא תמיד יושמה במציאות".

מה נשאר

גדעון היה מעורב בתכנון של שלב א' בלבד ועזב לאחר שנים מעטות. הוא לא ביקר ביישוב קרוב ל-15 שנה, ואינו מכיר את ההתרחבות והפיתוח. "האמת היא שבתכנון הראשוני לא חשבנו כל כך רחוק", הוא אומר. "רצינו רק לאכלס את הרחובות הראשונים, וזו הייתה משימה גדולה בפני עצמה".
גדעון מספר על אווירה של ראשוניות, של משהו חדש, אחר. תכנון יישוב בהיקף של כפר ורדים היה הניסיון הראשון של גדעון. לפני כן תכננן לא מעט שכונות וחלק מעיר. כפר ורדים, שהוא למעשה יישוב שלם שמוקם ביוזמה של חברה פרטית, היה מבחינתו ניסיון מרתק. לאחר כפר ורדים תכנן אדרת יישובים קהילתיים נוספים כמו גבעת אלה, מצפה עדי ועצמון.
מאז השנים הראשונות האווירה בכפר השתנתה. שלב ב' אופיין בסגנון עוצמתי יותר, בתים גדולים יותר, דור צעיר עם יכולות כלכליות גבוהות יותר. התושבים של שלב ב' הביאו רוח של התחדשות, שלקחה את הכפר למחוזות חדשים גם מבחינת חזותו. יש ותיקים שמרגישים שקצת קלקלו להם את החזון. אולי קלקול איננו בדיוק המילה המתאימה, אבל בכל הנוגע לצניעות שהוכתבה לחזיתות הבתים, חייבים להודות שנותרו לכך רק עדויות בודדות בשטח.

בתמונות:
בית בכפר ורדים.
לא יצא אל הפועל. התוכנית למרכז למידה וכנסים וחדרי אירוח
גדעון אדרת במשרדו

 
   

חזרה לכתבות