א-לה כפר גליון מספר 178 נושא: הבית הגלילי. מרץ 2010 | פיג'מה שיק

פיג'מה שיק

חזרה לכתבות

שליח א-לה כפר יצא למסע לילי ברחבי הגליל כדי לגלות את הפאב הביתי. המסקנה המפתיעה: יש חיים. המסקנה המפילה: תרשיחא היא בירת חיי הלילה

עידוא דגן

גילוי נאות: אני לא נוהג לצאת לפאבים באזור מגוריי, ובדרך כלל יציאה לבר או מועדון כרוכה בנסיעה לטווח של 30 ק"מ לפחות. נהריה, חיפה ותל אביב הן הערים הפיבוריטיות. בילוי תל אביבי אמיתי מתחיל בשעה 2:00. הולכים למקום הרגיל, משתכרים, רוקדים, ואת דרינק סגירת הלילה עושים בפאב שנועד בדיוק בשביל זה. מעולם לא חשבתי שיש ברמן במשמרת מרחק הליכה ממני.
יצאתי לסיבוב בארים ופאבים מקומי, כדי למצוא לי את הפאב השכונתי הזה, שאתה יכול ללכת אליו גם באמצע השבוע ולמצוא אנשים בראש טוב, מוזיקה אפרית (מרוממת), אלכוהול במחירים רגועים וקוד הלבוש מאפשר גם טרנינג ונעלי בית. גיליתי שדווקא אחרי חצות הגליל מנער מעליו את התדמית המנומנמת ומגלה טפח לא מוכר של חיי לילה פעילים למדיי.

המהפכה הסוציאליסטית

ליל חמישי, 2:00, תרשיחא

הפאב שפתח את ליל הבילויים הסוער בגליל המערבי היה "כמון" בתרשיחא. זו כבר השנה החמישית שהפאב הקטן והחמוד הזה קיים, על הכביש הראשי החוצה את תרשיחא, ממש סמוך למאפית שאהין. "תראה", אומר לי סמים (וכשככה קוראים לבעל הבית, מה יכול להיות רע?) הבעלים, שחובש קבוע קסקט סוציאליסטי, "פאב זה פאבליק האוס, זה בית העם מבחינתי. כל הסקטורים מגיעים לכאן, מכל האזור". בגרסה הקודמת הפאב היה ממוקם בתוך סמטאות תרשיחא, אבל השכנים לא היו חברים של הרעש שעלה מן המקום. בפאב יש שלושה סוגי בירה. אנחנו הזמנו וודקה (סמירנוף) חמוציות כדי להתעורר. את סנט. פטריק דיי, שנחגג לא מזמן בפאבים ברחבי העולם ובו נהוג להגיש בירות איריות בהפי-האוור אחד גדול, חגגו כאן עד לפנות בוקר. מספרים שהיה מפוצץ.
רמת האלכוהול: ברוח המהפכה הסוציאליסטית, עממית לכל כיס.
קוד לבוש: פיג'מה שיק, ערב, קז'ואל.
קהל: צעירי תרשיחא, מעלות וכפר ורדים.
מוזיקה: ויוה לה רבולוציה – לפי המצב רוח של סמים. "אין לי פרוגרם", הוא עונה לשאלה על פלייליסט.
ליד המשקה: שמה של הפיצה של סמים נודע למרחוק. בכל יום פיצה שונה, "פרי הנד".
מדד פינוק האורחים: 5 כוכבים.
פסח: פיצה אורגינל.

סלב באוהל

יום שישי, 14:00, כליל

השמש הגיחה לרגע אז חשבנו למה לא לצאת לקפה של שישי בצהריים. בדיוק מה שהיינו עושים אם היינו עכשיו בעיר הגדולה. רק שבעיר היינו מתקשים למצוא שולחן פנוי בקפה שיש בו גם שמש, גם אפשר לעשן בו וגם הקפה טעים. ואם יש שולחן, אז אין חניה.
מזל שאנחנו בגליל. "קפה כליל" ממוקם באוהל ענק ביישוב הירוק והיפה שעובד על חשמל סולארי (או סולרי, כשמדובר בגנראטורים). היישוב יושב על מורדותיו היפיפיים של ואדי ענק הפתוח לרוחות מן הים ולנוף המישורי המדהים הנשקף ממערב.
שלמה ותמי רכשו את השטח לקפה ב-2003. המקום נועד בתחילה לשמש חדר אוכל למשתתפי הסדנאות הרוחניות השונות שמתקיימות במקום, אבל מהר מאוד הפך לקפה. הדימוי הכללי של המקום הוא שאנטי באנטי, אבל הקפה מגיש מנות טבעוניות, רעננות, טעימות ובעיקר מאוד בריאות. הזמנו שתי בירות "מלכה", בירת הבוטיק הגלילית שניתן להשיג במספר מצומצם של מקומות. החבר הזמין כהה ואני אדמונית. את הקפה מכינים במקינטה (יש גבול, לדמיין מכונת אספרסו נוצצת בין כל העיזים והכלבים המשוטטים) אבל את החלב מקציפים היטב וגם לא מוותרים על הציור עם הקפאין על הקצף.
אנחנו בוחרים להתיישב על המחצלות בשמש. מספר שולחנות תוססים כבר מאכלסים את הקפה, ויש אפילו סלב. אוהד נהרין, חתן פרס ישראל וכוריאוגרף הבית של להקת בת שבע הבינלאומית, שעבר להתגורר ביישוב לפני מספר שנים, הגיע לצהרי שישי עם התינוק ובת זוגו הרקדנית היפנית. בירכנו אותם בשבת שלום והלכנו על ההמלצה של תמי: סלט תאי, ירקות חיים עם רוטב תיאלנדי. טעים, בריא ועולה 25 שקלים בלבד. התפריט כולל גם קציצות בורגול, טאלי הודי ותבשיל טג'ין (ירקות שורש עם קוסקוס ורימונים) ועוד. אני מסתכל הצידה אל הילדים המשתובבים על המחצלות, ומבין שיש כאן פיסה קטנה של אושר בראשיתי. מחירי התפריט מחזירים אותי אל המציאות, ואני מגלה שארוחת בוקר עולה כאן בדיוק כמו במרכז נהריה.
שלמה, אדריכל במקצועו, מתיישב בשולחן השמש שלנו ומספר איך הכל התחיל, לפני 31 שנים כשבנו את כליל. בימי שישי, הוא מספר, יש הופעות חיות של הרכבים מתל אביב. "אנחנו מארחים את האמנים ולא מוכרים כרטיסים. בסוף המופע הם עוברים עם כובע".
מדד אלכוהול: בירות ויין מיקבים מקומיים בגליל.
קוד לבוש: בומבמלה.
קהל: ראסטיונרים, ריינבו, מטיילים במסע אופניים, אמנים.
מוזיקה: ימי שישי הופעות חיות, מוסיקת עולם, ג'אז.
ליד המשקה: שלל מנות טבעוניות ממטבחה של תמי.
מדד פינוק: 3 כוכבים. אפשר ליישר את שטח הכניסה ולאבזר בריהוט מזמין יותר. גם השירות ברוח השאנטי: הזמן עכשיו, קבל מתישהו.
פסח: לא לגמרי כשרים, אבל הכל על בסיס קמח מצות. הבירות יוסרו מהמדפים.

בואו לפאב, קונים אותו

ליל שישי, 1:15, כפר ורדים

ועדיין חיפשנו באמת את הבר השכונתי, זה שאין צורך להתלבש לקראתו והוא במרחק הליכה מהבית. אולי לא ממש בסוף יום העבודה, אבל כזה שאפשר ללכת להביא דואר ולהוריד דרינק על הדרך.
במרכז המסחרי של כפר ורדים מצאנו מקום שלא דורש ממך כלום, מזמין וביתי, ממש בנעלי בית. בין חנות הלבנים לנשים ושקי הבונזו הניבטים מחנות החיות, פועל כבר תשעה חודשים פאב "ברווזון". לפני כן פעל הבר בשמות שונים ובבעלויות שונות, וכעת מנהלות אותו כנרת ויהודית, תושבות הכפר, שהפכו אותו לפינת חושך ועשן חילונית, מקום הכרחי לכל חובב אלכוהול מקומי. פה אפשר לפשוט רגליים, להדליק את הסיגר, למשוך לגימה איטית מהמשקה ולשכוח מהעולם.
קשה להימנע מהשאלה למה המקום המדליק הזה החליף כל כך הרבה בעלויות בשנים האחרונות, ולמה זה לא דומה לפאב שכונתי בפלורנטין. אולי כי פאב עירוני שכזה בנוי בדרך כלל על שלל דמויות צבעוניות קבועות, תחושת בית, כבוד לאחר ללא שמץ של שיפוט, והאלכוהול הוא הדלק שמניע את הערב. בכפר ורדים כל אחד בטירתו, ואיש עושה לגינתו ולבוגנוויליה שלו. חבל. הפאב הוא הדרך הטובה ביותר להכיר את השכנים באווירה נכונה, ולא מעבר לחומה גבוהה מחופה אבן ירושלמית.
אנחנו יושבים עם כנרת, שמספרת על היוזמה: "אני מגיעה מעיצוב אופנה ויהודית היא אחות מוסמכת. זה התחיל ממש הזוי. שתי המשפחות חזרנו משליחות בבלגיה לארץ. יהודית ואני לא כל כך מצאנו את עצמנו בעניין של עבודה, ויהודית כל הזמן לחצה 'בואי נפתח עסק ביחד'. הבעלים שלנו ירדו ערב אחד לשתות בפאב כהרגלם, ובני, הבעלים הקודמים, סיפר להם שהוא מוכר את המקום. הם מיד התקשרו אלינו: 'בואו לפאב, אנחנו קונים אותו'. וככה, בלי תכנון, זה פשוט קרה. אנחנו מאוד נהנות, פוגשות אנשים חדשים, זה לצאת לבלות כל יום בעבודה".
מדד האלכוהול: ביקשנו בירות "לף" ו"בק'ס", ולאושרנו היה שם.
קוד לבוש: נעלי בית וטריינינג, ג'ינס וז'קט.
קהל: 30 פלוס.
מוזיקה: איגלס, בוב מארלי, אייטיז בכלל. בחגים מביאים די ג'יי או הופעה חיה ברחבה של המרכז. בתכנון שידורי ליגת אלופות ובמה פתוחה בקיץ.
ליד המשקה: מאזטים. בקרוב סושי.
מדד פינוק: 4 כוכבים. יש עוד כמה דברים שניתן לעשות כדי להפוך את המעברון שממסתפח בלילה לפאב לחמים וידידותי יותר. החיוך של כנרת מנצח.
פסח: לא כשרים, אבל יהיו גם משקאות שאינם חמץ.

אתנחתא עירונית

ליל שישי, 2:00, נהריה

נהריה הפכה בעשור האחרון לעיר בילויים אמיתית, ומושכת אליה אפילו בליינים מהקריות. קשה לבחור מקום אחד מייצג בנהריה, כי המגוון באמת מעורר כבוד. כדי לפתוח את הלילה כדאי להתחיל ב"דיסטורשיין" שסמוך לקרלטון, כי ככל שתעמיקו אל הלילה לא יהיה לכם מקום לנשום. לזוז. לקרוץ.
חלונות הענק העגולים שבחזיתו פונים לעצי האקליפטוס של הגעתון, ומדמים לו מראה של חללית או צוללת. ה"דיסטורשיין" הוא אחד מהברים החזקים בעיר. עיצובו התל אביבי והסטנדרטים של העיר הגדולה אוחזים יפה במנת זיתים סורים אמיתיים. הסאונד מעולה והאלכוהול מתופעל בידי ברמניות מקצועיות, שאף פעם לא תתפסו בדאון. לכאן באות חברות שלי כדי להיפגש איתי באיזה לילה הזוי, לספר על הצרות ולקטר ולצחוק, ולצאת שוב אל שדרת האקליפטוסים שתויות יותר, רגועות ושקטות.
כבר הגענו לשעת העומס, ונאלצנו לחלוק שולחן עם אחרים. הדי-ג'י נותן בראש אלקטרוניקה מעודכנת ובכל המעברים דוחק בנוסח התור לשירותים ב-TLV.
מדד האלכוהול: איכות תל אביבית ללא פשרות.
קוד לבוש: מעודכן, צעיר, מבושם.
קהל: 20 פלוס, אבל תמיד יש כמה שולחנות (או ליד הבר) של 40 פלוס.
מוזיקה: תלוי בערב. בשישי בדרך כלל אלקטרוניקה, דאנס ולהיטים. יש גם ערבי במה פתוחה קבועים וליינים שונים. אפשר להתעדכן בעמוד הפייסבוק המאוד פעיל של הבר.
ליד המשקה: צ'יפסים, המבורגר.
מדד פינוק: 3 כוכבים, אבל רק כי באנו בראש-האוור.


סטייל בשעות הקטנות

ליל שישי, 3:00, תרשיחא

לא האמנתי ש"גרנדי קפה", הממוקמת לא רחוק מהכנסייה של תרשיחא מול כיכר הזית, תהיה פתוחה בשעה כזאת. בכל זאת בדקנו, והנה, מהחלונות הגבוהים נשקפו אורות, וכבר נשמעה המוזיקה, ובפנים יש אנשים. חדאד, הבעלים, קיבל את פנינו ומיד התגלגלנו לשיחה. חדאד מתגלה כאיש שיחה נעים, ענייני ופתוח. הוא פתח את המקום לפני שלוש שנים וגיבש לעצמו קהל של זוגות וצעירים.
בסופי השבוע המקום מתפקד בבקרים כבית קפה ובערב כבר. הקהל מגיע ממצפה הילה, יחיעם, מעונה, כפר ורדים, חוסן, צוריאל ועוד. תפריט הערב כולל סלט פשוט, פלטות גבינות, טוסטים, עוף מוקפץ, פירות ים, סטייקים ועוד. פתחנו בכמה שוטים של וויסקי סקוטי מיושן 12 שנה בגלסקו. עובר חלק. אחרי זה דגמנו את שיפודי השרימפסים מוקפצים בחמאה ולימון. ל"גרנדי" (קיצור של גרנדיוזי) יש סטייל, וזה בהחלט מורגש.
מדד האלכוהול: מבחר בירות גרמניות כמו ארדינגר, בק'ס, וגולדסטאר הישראלית. כל משפחת ג'וני ווקר, מבחר גדול של וויסקי ו-וודקה.
קוד לבוש: אלגנטי. טרנינג ייתפס כעלבון.
קהל: בעיקר מגזר יהודי ובני תרשיחא.
מוזיקה: בזמן ביקורנו מוזיקה אירית בהשראת סנט פטריק דיי. ערב גבינות/ סושי אחת לחצי שנה, הופעות חיות אחת לשבועיים. אחרי פסח המקום נכנס לשיפוצים ויהפוך לפאב אירי אמיתי.
ליד המשקה: פלטות, דגים ומנות בשריות. מנת הדגל היא חזה עוף בבצק בירה.
מדד פינוק: 5 כוכבים. חדאד יודע לארח. השף של גרנדי הוא רובר מאקי, בוגר קורדון בלו-רובר, האווירה נעימה, יש אינטרנט אלחוטי, אזורי עישון וגישה לנכים.

נחיתה

שבת, 12:00, כפר ורדים

כלל ידוע הוא שלכל בליין יש בית קפה אליו הוא נאסף עם בוקר. עליית החמה על הבליינים, עכברי הלילה, היא טראומטית. תמיד כדאי להעביר אותה בארוחת בוקר נעימה ומפנקת באווירה רגועה, ולשחרר לאט לאט את כל הבאסים שנצרבו באוזניים, עשן הסיגריות שנספג בנקבוביות העור ואדי האלכוהול שעוד דופקים קלות ברקות. ואין כמו קפוצ'ינו, מיץ תפוזים סחוט וכמה גבינות טובות וחלבונים כדי להשיב לאדם את כוחותיו ולצבור אנרגיה עד הלילה הבא.
במקרה שלנו זה קרה אחרי כמה שעות שינה. כשהשכמנו, לקראת 12 בצהריים, גילינו ש"קפה אחר" בשבת של שמש זה מסלול הנחיתה הטוב בעולם.


וגם שם

מתישהו, כל הגליל

עוד באזור אבל לא נסקרו הפעם: פאב בקיבוץ יחיעם לקהל קיבוצניקי צעיר; פאב כרמיאל המעוצב שמציע הרבה הופעות חיות לקהל סטודנטים קולי; ליאו בר במתחם רגבה, פאב השכנה בנהריה, גיוזה בר בנהריה, הפאב של מל בקיבוץ פרוד.


בתמונות:
ברווזון
קפה כליל
כמון
דיסטורשיין
גרנדי
קפה אחר

 
   

חזרה לכתבות