א-לה כפר גליון מספר 178 נושא: הבית הגלילי. מרץ 2010 | סיון יחיאלי

הבית הוא האנשים

חזרה לורדה ומדורים

הבית של אדם ז"ל ורות דרוקס, פה בכפר, הוא בעיני בית גלילי אמיתי. יפה, חם ומחובר אל אדמתו

נסעתי לי בגליל והתבוננתי מהורהר ביישובים השונים. גם מרחוק רואים בבירור את ההבדלים בין היישובים הערבים ליישובים היהודים. התבוננתי באופן בו ישוב ערבי יושב, נצמד אל הקרקע. כפר ערבי נראה כאילו הוא מתאים עצמו באופן טבעי לטופוגרפיה ההררית וצבעיו נדמים כנטמעים בסביבתו. יש במראה, בצבע, בגגות השטוחים, משהו מחובר, מקומי, שגורם לך להרגיש שהם באמת מפה, הבתים האלו. והנקודה היא שבית גלילי הוא בית מפה.
בית גלילי הוא מותג עבורי, ולמרות שאיני יודע להגדיר מהו בטוח שאני יודע לזהות אחד כאשר אני רואה אותו. הבית של אדם ז"ל ורות דרוקס, פה בכפר, הוא בעיני בית גלילי אמיתי. יפה, חם ומחובר אל אדמתו. הפעם ראשונה שראיתי את הבית של אדם ורות הייתה לפני 20 שנה. אבי ז"ל נפטר זמן קצר קודם לכן, ואנחנו קיבלנו חיבוק חם ומפתיע מהקהילה. חיבוק מרגש שהיו בו הרבה מרכיבים שהייתי שמח לשמר בכפר שלנו גם היום. רות ואדם היו בין החברים שהיו איתנו, עם אימי, אחיותי ואיתי, וכך הוזמנו לראשונה אל ביתם.
בדיוק כמו שצריך להיות בגליל, עוד בטרם אתה נכנס אל הבית, בגינה, מקבל את פניך עץ תאנה גדול. תאנים, אתם יודעים, צריך לקטוף ישר מהעץ, אז טוב שיהיה אחד בבית. ליד העץ עומד הבית, בית אבן גלילית יפה, עם גג שטוח. רות הדגישה שזו אינה אבן ירושלמית. זוהי אבן גלילית. הבית נטמע היטב בסביבתו, צבעיו הם צבעי המקום. בכניסה קשת המוסיפה צביון מזרחי. בתוך הבית ריצפת טרצו (היש יותר ישראלי מריצפת טרצו?), חלונות עץ, קירות לבנים, ומרפסת פטיו יפה מאחור. בית עם אופי שאין לטעות בו.
הבית הגלילי שלי הוא בית של אנשים מהגליל. אנשים המחוברים למקום ולקהילה. חיים פה, בונים ויוצרים פה, כי בית הוא לא רק קירות אבן, חלונות, ריצוף וגג. בית הוא גם, ואולי בעיקר, האנשים שגרים בו.

הכותב הוא ראש המועצה המקומית כפר ורדים

בתמונות:
רות דרוקס בכניסה לביתה. מימין: עץ התאנה
הבית מאחור. לא אבן ירושלמית. אבן גלילית.