א-לה כפר גליון מספר 178 נושא: הבית הגלילי. מרץ 2010 | מכתבים

מכתבים

 חזרה לורדה ומדורים

למה כן סדר ציבורי - אתי צ'כובר
תגובה למאמר של שרה הייל בעניין הסדר הציבורי שמארגנת המועצה

בשמחה קראנו על ארגון ליל סדר ציבורי בשיתוף מועצת כפר ורדים, וברצוננו לחזק את ידי המועצה ומארגני הסדר הציבורי. לסדר זה כולם יוכלו לבוא וגם יוכלו להזמין את בני משפחותיהם שאינם גרים בכפר. אנו מקווים שהסדר הציבורי השנה ייצא לפועל ויהפוך למסורת קבועה בכפר.

קראתי בזעזוע את מה ששרה הייל כתבה בגיליון הקודם במדור קוראים למערכת ("סדר דווקאי").
למה זעזוע? כי נשפך שם ארס ורעל בכמויות שלא הייתי מוכנה אליהן והן הדהימו אותי. והיא עוד כותבת שם על מישהו הפועל בשם השנאה.
בסדר המרכזי (המוגדר "בשיתוף עם המועצה" ולא כפי שכתבה) יוכלו להשתתף כל תושבי הכפר, חילונים כדתיים, מבלי להרגיש לא נוח. עדיין יש כאלה בכפר שמרגישים לא נוח בסדר עם מרינובסקי.
גילוי נאות, אנו השתתפנו מספר פעמים בסדר שארגן בעבר. נכון להיום, לא נחזור לשם לעולם בגלל מעשיו ופעילויותיו בכפר.
אגב, שרה כותבת שהמועצה מעתיקה "את היזמה הנפלאה הזו" של מרינובסקי. רציתי להאיר את עיניה: סדרים ציבוריים מתקיימים מאז ומעולם בכל המקומות. אין למרינובסקי פטנט רשום על כך, ואין מה להעתיק ממנו.
רציתי גם להתייחס להיתממות במאמר: "איך עמיחי עושה את כל הדברים האלה מבלי שהוא משלם משכורת לרכזת תרבות, לרכזת גיל הרך, והוא עוד מפעיל בחינם".
שרה, אל תיתממי. שכחת לכתוב על כל התרומות שהוא מקבל מגופים חרדיים בדיוק כדי שיעשה בכפר את כל הפעילויות הללו. הוא אינו מוציא מכיסו פרוטה. הרי עומדים מאחוריו גופים חרדיים המעוניינים בפעילויות לשם החזרה בתשובה בכפר ורדים. האמיני לי, אין לנו מה ללמוד ממנו.
את מסיימת את המאמר במילה "באהבה". זה הדבר האחרון שהרגשתי כשקראתי את מה שכתבת.

 

 

מריחה סוציאליסטית/ אלי רגב

הטענה ש"מחלקות המועצה מסייעות לנורמן באופן שלא ניתן לפרט", היא חארטה.
אני מבקש להתייחס בכמה משפטים לכתבה המרגשת של אייל כץ ("מתעללים בי", א-לה כפר 176, פברואר 2010). כחוקר וסוחר אומנות מזרחית עתיקה אני שם לב לפרטים קטנים יותר מאנשים אחרים וזה מאפשר לי לזהות תמונת מצב.
לאחר ששחררתי את נורמן בערבות והחזרתי אותו הביתה למעצר בית, באתי אליו למחרת בבוקר וראיתי מחזה שזעזע אותי לחלוטין. האיש שוכב על חתיכת ספוג צר בגודל מטר וחצי על מטר עשרים, עם שמיכה צבאית, צלע שבורה והוא מתפתל מכאבים ומנסה לקום מהרצפה. מי שחווה צלע שבורה יודע מה גדול הכאב וכמה קשה לקום ממיטה, ובטח שמהרצפה. אני מבקש להתייחס לסוף אותו המאמר שאומר "מחלקות המועצה מעורבות בסיוע לנורמן באופן שלא ניתן לפרט, מתוך שמירה על כבודו ועל זכותו לפרטיות".
רבותי, זוהי "חרטה עגולאטה". לא יודע מה קורה היום, אבל במועד הופעת העיתון זה היה ביזיון. לא יודע מה עושות עובדות סוציאליות אבל נראה לי שזו עוד מריחה סוציאליסטית. ואם מדברים על סוציאליזם, זוהי אמנות עתיקה אצלם להביא דיסידנטים למסגרת "שיגעון". במשך שלושה ימים התקשרו אנשים למועצה ושאלו בשלומו של נורמן, והם השיבו לפונים שנורמן נמצא במזרעה (בית חולים לחולי נפש, למי שלא יודע), בעוד שבאותו זמן היה נורמן עצור בבית המעצר בזבולון. על זה אפשר לומר "הרשע שוכן בין רגליה של הבורות".
אני מציע ומבקש מראש המועצה, הטוען בדבריו שאנחנו בני תרבות, לעשות בדק בית רציני ולקרוא לסדר את מי שצריך לקרוא לסדר.

 

 

טיול לתפארת

נפלה בחלקי הזכות והעונג ללוות את ילדי כיתות ה' בטיול השנתי לגליל התחתון. והייתי רוצה לפנות למשתתפים.
ילדים יקרים: זאת שנה שנייה שאתם שייכים לשכבה הבוגרת בבית ספר קשת ואכן הוכחתם שאתם ראויים לכך. במהלך הטיול הפגנתם בגרות, חברות, עניין רב בחומר שלמדתם, עזרה הדדית, גיבוש בין ילדי הכיתה ובין הכיתות, שימחת חיים, השתוללות לצד רצינות, אכפתיות ואהבת הארץ. אתם מקום לגאווה ליישוב הקטן שלנו שמייצג את כל מה שיפה בארץ שלנו ונותר לי רק לאחל לכם שתמשיכו כך.
מחנכות יקרות, לימור, גלי, אילנית ולימור: לא נותר לי אלה להסיר בפניכן את הכובע על האהבה שאתן נותנות, המסירות גם בשעות הקטנות, האכפתיות לכל אחד ואחת, הסבלנות גם כשקשה וגם כשחם, הדאגה לכל אפרוח וגוזל. הטיול הוא ההוכחה שיש שכר לכל הטרחה.
לעירית גרינברג האלופה: אין דברים כאלו. האכפתיות, הדאגה, המסירות והאהבה. הכול מתוקתק, הכול מאורגן ותמיד בזמן. מראשון הילדים ועד אחרון המלווים, נהגים, מאבטחים, מדריכים וסתם אורחים מזדמנים, ברוגע מדהים ובשלווה מפליאה הובלת את השכבה לחוויה מופלאה.
ולבסוף כמה מילים לענת: בכל ארגון יש את העומד בראשו שמטווה את הדרך ושם את החזון. אני בתור הורה מתמלא בגאווה על מה שראיתי ומה שחוויתי. הדאגה שלך מאחורי הקלעים עד שאחרון הילדים עם הבעיה הקטנה ביותר יקבל את תשומת ליבך ואת הפתרון המתאים. החינוך והערכים שהצלחתם להקנות לילדים על כיבוד הזולת, שמירה על הסביבה וקבלת האחר, הם בעיני העשייה ושם טמונה הצלחתכם. יישר כוח לכולם.

יוסי זוהר
אבא של עדן, מאי וטום

 
 

תגובה לכתבה

נהניתי לקרוא את הכתבה על נהריה. הכתבה באמת נותנת תמונה נחמדה של האתרים החשובים, למרות שיש עוד כמובן. שני שמות נכתבו בשיבוש: מקס פייבלמן ואפריים הלטרכט. כדאי לתקן.
ואגב- מספרים שהאיש אכל בצד השני דווקא אצל אדון פרידה. אבל זוהי כבר היסטוריה.

שוב תודה
דליה כ"ץ מירושלים.
בעבר: דליה סקלרסקי מנהריה.