א לה כפר 163 | פתח דבר

פתח דבר

חזרה לורדה ומדורים 

 

 

אמצע ינואר, החורף עדיין מבושש לבוא, מצב המים בכנרת ובאקוויפרים בכי רע ואנו תפילה שהעננים באופק יביאו עמם גשמי ברכה רבים. חנוכה מאחורינו ואנו בראשיתה של שנה אזרחית חדשה, שנת 2009. כל אלו נשכחו אל תוך הדי המלחמה בדרום שרק שמה מרמז ומזכיר את חג החנוכה בו נפתחה. 

אנו כאן בצפון זוכרים ומכירים היטב את התחושה הלא נעימה של להיות תחת הפגזות במציאות בלתי אפשרית שלצערנו הופכת להיות מוחשית, ומיום ליום "מתרגלים" אליה. משך יותר מ-60 שנות המדינה ועוד הרבה לפני כן מתקיים מאבק על פיסת הקרקע כאן בארץ ישראל. לאורך הדרך הארוכה יש ירידות ויש עליות, אך בקנה מידה האזורי יש קו אדום אותו אין ביכולתנו לעבור. הקו כאילו אינו מוגדר, אך הוא ברור מאוד. זה קו ההישרדות שלנו כעם בארץ ישראל. עם השנים כאילו התהפכו היוצרות וקיימת תחושה מתעתעת כאילו אנחנו גולית, אנחנו החזקים ואף אחד לא יכול עלינו. התחושה הזו שמפעמת גם בנו ובעיקר בקרב אומות העולם נעימה מדי פעם. מי אינו רוצה להיות חזק, במיוחד בתנאים הנוכחיים? אך לא בטוח שהתחושה נכונה, תלוי כמובן באיזה היבט וביזו זווית בוחנים אותה.  

מלחמה ומאבק טומנים בחובם מטבעם רוע, חוסר הגינות, ופגיעה בחפים מפשע. כשאנו נתפשים חזקים, מטבע הדברים מצופה מאיתנו להיות ותרניים, לספוג ולהבליג. קשה מאד להסביר את מראות המלחמה הקשים, במיוחד כשאנו בצד המנצח מבחינה צבאית, וכך עלול להפוך הניצחון הצבאי לנטל. הדבר מתחדד במיוחד כאשר המאבק, המלחמה, הם לא נגד מדינה אלא מול ארגון טרור המשתמש באוכלוסיה המקומית כחומת מגן. מציאות זו מחייבת אותנו להיות יצירתיים יותר, למצוא פתרונות יעילים למציאות החדשה מולה אנו מתמודדים. נראה שהצבא למד את הלקחים ומצליח לתת מענה טוב יותר למציאות החדשה. כעת עלינו להשלים זאת בהסברה ובפתרונות מדיניים, חברתיים וכלכליים על מנת שנשכיל לתרגם את ההצלחה הצבאית להצלחה לאורך זמן בשטח בהתנהלות היומיומית. שילוב שתי התובנות הנ"ל יכול לדעתי להיות המפתח לדרך בה עלינו לנקוט על מנת להמשיך לחיות, להתפתח, ליצור, לחלום ולאהוב כאן בארץ ישראל עוד שנים רבות ופוריות. 

אסיים בשירו של יהודה עמיחי "שיר ליל שבת" ובהצדעה לחיילי צה"ל וכוחות הביטחון, חיזוק ידי תושבי הדרום ותפילה לחזרתו המהירה ארצה של גלעד שליט בריא ושלם לחיק משפחתו האוהבת. 

 

שיר ליל שבת / יהודה עמיחי 

 

התבואי אלי הלילה 

כבסים כבר יבשו בחצר 

מלחמה שאף פעם לא די לה 

היא עכשיו במקום אחר 

 

וכבישים שבים בלי הרף 

לבדם כסוס בלי רוכבו 

והבית נסגר בערב 

על הטוב והרע שבו 

 

וידענו היטב כי הגבול 

הוא קרוב ואסור לנו שם 

אבי התפלל ויכולו 

הארץ וכל צבאם 

 

צבא והארץ האפילו 

עוד מעט יכבה האור 

המצווה בה שמיים התחילו 

שוב השניים צריכים לגמור 

 

קריאה נעימה, 

ניר שילה
 

.